שלום נר,

הנה הפסוק במלואו, ושימי לב לפיסוק:

"לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת, וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת, אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" (שמות, כג; 2).

הרבנים בסוגיית תנורו של עכנאי (בבא מציעא נט ע"ב) ציטטו את הסיפא של הפסוק: "אחרי רבים להטות". פסוק זה קשה מאוד לפרשנות היות והוא אינו עוסק בנושא בתי המשפט ודיינים, אלא שחז"ל דרשו אותו לנושא המשפט (קראי פרוש רש"י שהביא את מדרש חז"ל לפסוק זה כלומר לא כפשוטו של מקרא או בלשון רש"י: אין לשון המקרא מיושב בהן על אופניו").

באופן כללי פרשנות המקרא קשה מאוד היות ואנחנו רחוקים בזמן, והתרבות והשפה עברו גלגולים רבים עד שיש פסוקים רבים סתומים בעיננו כדוגמת הפסוק: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם" )ויקרא ,כ; 7) אם חסד הוא מדוע נכרתו?

בברכה

דעת – אמת