שלום אורביטו,

הבקי ב-יג מידות, שבהם חז"ל דורשים את התורה, יודע שחז"ל נהגו בהם כבתוך שלהם. ויותר ממה שהיו כפופים לעקרונות המידות, הכפיפו את המידות לצורכיהם. ולא בכדי אסרו על אדם לדון גזירה שווה מעצמו (פסחים סו ע"א) ללמדך שאין במידה זו הגיון ושכל ישר. וליתר המידות נחלקו הפוסקים אם חכמי התלמוד דנו מעצמם ומדעתם או שקיבלו מרבם. ויתרה מכך, בכל ה-יג מידות, שחז"ל השתעשעו בהם והוציאו מהם פסקי הלכה לדורות, אין שיטה עקבית או בסיס הגיוני התואם את השכל הישר. זאת הסיבה שהפוסקים אחרי חתימת התלמוד אינם משתמשים ב-יג מידות. כי כל מה שאינו בא מהתבונה, אי אפשר להשתמש בו. תן דעתך, כל פרשנות סבירה המניחה את הדעת בסמכותם של חכמי כל דור ודור להשתמש בה אחרת לא יוכלו לתפקד במציאות המשתנה של החיים. אם כן מדוע אינם משתמשים, החכמים שבאו לאחר התלמוד, ב-יג מידות? משום שאין בהם הגיון, עקביות ושיטה תבונית התואמת את השכל הישר.

דוגמה לחוסר העקביות, הסתירה הפנימית והאנדרלמוסיה הפרשנית של חז"ל הוא בניין אב.

בניין אב היא מידה הסותרת מידה אחרת ואין אנו מוצאים ידינו ורגלינו מתי נאמר כך ומתי כך.

אסביר את הסתירה: בניין אב אמורה להתבסס על העיקרון כשיש הוראה בתורה במקרה מסוים נלמד ממנה לכל המקרים הדומים אף שהתורה לא נקטה בהם עמדה. וזו משמעות המידה שבנה בניין אב לכל כיוצא בו לדון עליו.

והנה אנו מוצאים לחז"ל שלומדים באותו מקרה בדיוק ההפך. כלומר, טוענים הם מתוך שהצריכה התורה לתת הוראה במקרה זה דווקא, נלמד שלשאר המקרים אין הוראה זו חלה עליהם. ובלשונם "מדאיצטריך קרא" כלומר, מתוך שהוצרך הכתוב להשמיע במקרה מסוים שומעים שבמקרים אחרים לא.

בבלבול זה הבחין גם בעל גינת ורדים (בספרו גן המלך ס' סג) : שתי מידות משונות זו מזו בתלמוד. פעמים אנו אומרים מדאצטריך לומר כן שמעינן דבעלמא לית דינא הכי ופעמים אנו לומדים בהפך דאמרינן זה בנה אב לכל כיוצא בו לדון בו כן…משמע מכאן דכשיש לימוד וחידוש באיזה ענין ראוי ללמוד ממנו ולעשותו בבנין אב ולא לדורשו במדת איצטריך, ובמקומות אחרים משמע ההפך וצריך עיון (וכתבנו כאן תמצית דבריו).

דוגמא ללימוד הפוך מבניין אב (ממסכת שבת קו ע"א): "מדאצטריך קרא למשרא מילה הא חובל בעלמא [בשבת] חייב". [תרגום: מתוך שהתירה התורה לקיים ברית מילה ביום שבת אף שיש בה מעשה חבלה משמע, חבלה אסורה בשבת]. ולא אומרים נלמד מכאן בבניין אב, כשם שברית מילה מותרת בשבת כל חובל בשבת מותר, וכאלה דוגמאות רבות.

בברכה

דעת – אמת

שלום,

קודם כול, תודה על התשובה מאירת עינים ומרחיבת דעת, רציתי לדעת, האם תוכלו להצביע על עוד קשיים במידות אחרות? או שמא, בניין אב הוא מקרה חריג שאינו מלמד על הכלל?

תודה

אוביטר

שלום אוביטר

כפי שאמרתי בתשובתי לעיל כל יג המידות אינן עומדות במבחן התבונה, וזאת הסיבה שרבנים לא משתמשים בהם מאז חתימת התלמוד.

אתן לך שתי דוגמאות נוספות ממידת גזרה שווה ומידת קל וחומר.

חז"ל למדו שגבר נושא אישה בשלוש דרכים: כסף שטר וביאה. אומנם בתורה מוזכר שאיש לוקח אישה בביאה. ולא מוזכר בתורה שאיש מקדש אישה בכסף (טבעת בימינו). ומניין דרשו שגבר נושא אישה בכסף? ממידת גזירה שווה. וכך מתבצע הלימוד: בתורה מוזכרת, בנושא הנישואים, המילה "יקח" – "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת [גט גירושין] וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתו"ֹ דברים, כד ; 1). ובמקום אחר מוזכרת המילה "קח" בהקשר תשלומי כסף שנתן אברהם אבינו לעפרון החתי לקניית מערת המכפלה לצורכי קבורה: " כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה" (בראשית, כג ; 13). משני פסוקים אלו עשו חז"ל "גזרה שווה" כלומר, כשם שהמילה "קח" המוזכרת בפרשת מערת המכפלה עוסקת בקיחת כסף כך גם "היקח" האמור בענייני נישואים הוא בכסף. על-פי שיטה זו, אם רוצים להיות עקביים, ניתן ללמוד ש יְהֹוָה שילם כסף לאדם הראשון עבור אחת מצלעותיו, כי כך כתוב: "וַיַּפֵּל יְהֹוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה" (בראשית, ב; 21). ואין סוף להבלים.

דוגמה לקל וחומר (ממסכת דרך ארץ רבה, פרק ראשון): "שאל ר' יוסי בן תדאי איש טבריא את ר"ג מה אישתי שאני מותר בה אני אסור בבתה, אשת איש שאני אסור בה אינו דין שאהיה אסור בבתה". אם תעיין במסכת קידושין תמצא קלי וחומר מהסוג האבסורדי הזה למכביר.

בברכה

דעת -אמת

שלום,

קראתי את חילופי הדברים ועלו בי כמה שאלות ותהיות:

א) הזכרת את העובדה שפוסקי כל דור ודור אינם משתמשים בי"ג מידות, ואני מניח שהתכוונת להביא ראיה בכך לחוסר הקוהרנטיות והמתודה הפרשנית של חז"ל(דבר שאני מסכים עמו), אך במקרה דנן, ממילא, לאחר חתימת התלמוד, אין משמעות אמיתית להחלטת הפוסק, ועליו לקבל את י"ג המידות והשימוש התלמודי שנעשה בהן, כהלכה למשה מסיני.

ב) איני בקיא גדול בנבכי הגמרא, אך האם י"ג מידות תופסות בה משקל חיוני? ובכלל הייתי שמח אם היו מבהירים אחת ולתמיד, באיזושהי סכמה כללית את סוגי הכלים הפרשניים והאביזרים המבולגנים שעמם הצליחו חז"ל לדלות כמות לא מבוטלת של הלכות, אני חושב שסיכום שכזה יכול לסייע בהערכה אמיתית וביקורתית של התלמוד.

תודה.

יוסף

שלום יוסף,

כוונתי בשימוש יג מידות של פוסקים לאחר חתימת התלמוד, לנידון שלא נידון בתלמוד.

לו יג מידות היו עקרונות שהשכל מחייבם הייתה רשות גם לחכמים שלאחר התלמוד לדון בהם – בנידונים חדשים שלא הוכרעו בתלמוד. מתוך שלא משתמשים בהם, הפוסקים שלאחר התלמוד, משמע אינם מושתתים על השכל הישר.

ב. יג מידות הוא שימוש נפוץ של חז"ל בהכרעתם ההלכתית. כך למעשה הצליחו לדרוש את התורה יותר מאשר לפרשה כלומר, הצליחו להוציא את חוקי התורה מפשוטם כדי להתאימם לרוח המקום והזמן. ושגורה בפי המסקנה שחז"ל עשו מהפכה ובטלו את המקרא מבלי לאבד את קדושתה של התורה – ובכך יפה כוחם.

אין כאן המקום לעסוק בשיטת היג מידות לפרטיה. ספרים רבים נכתבו ודיי לציין שאינם רלוונטים בזמננו גם לא לפוסקי ההלכה – כך שאין טעם לעסוק בזה.

בברכה

דעת – אמת