שלום אלחנן,

פעמים שיראת שמיים היא כסות למעשה עוולה. אדם יכול להזיל דמעה וידיו מגואלות בדם.

על-פי רוב בני אדם שופטים על-פי מראה עניים יותר מאשר על-פי המעשים כמשל קדום המספר על קיכלי המבחין בדמעות עיניו של אדם שהורג ציפורים אחרות באותו כלוב, ולכן מאמין שהאיש יחמול על יתר הציפורים, עד אשר ציפור מנוסה יותר מציעה לקיכלי להביט בידיו של האיש ולא בעיניו.

הנה דוגמה של רצח תחת מטריית יראת שמיים (ברכות נח ע"ב):

שני תלמידי חכמים, רב פפא ורב הונא, מהלכים בדרך ופגשו את רב חנינא בנו של רב איקא. סיפר להם רב איקא שבראותו אותם, דימה גודל חוכמתם כמי שרואה שישים רבוא מישראל ולכן בירך ברכה הראויה לרואה שישים ריבוא מישראל: "ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם חכם הרזים" . אמרו לו נעשית חכם? נתנו בו עיניהם והרגוהו.

סיפור מחריד ומשונה זה, אנשי האמונה יתייחסו יותר לגדולתם של הרבנים היכולים להרוג בנעיצת מבט ומתוך כך יתעלמו ממעשה הפשיעה שלהם שפשוט רצחו אחד מחבריהם.

דרכם של המאמינים לתת לבם לגדולת מנהיגיהם ולהתעלפ מעוולותיהם.

ויתירה מכך, האדמו"ר מצאנז שיסד את קהילת צאנז בנתניה, ר' יקותיאל יהודה הלברשטם, הסביר את הסיבה שהרגו את רב איקא: בגלל שברך ברכה לבטלה (שו"ת פעולת צדיק, חלק ב, סימן רמו).

עיניך רואות כיצד "יראת שמיים" גורמת להרוג בני אדם.

בברכה

דעת – אמת

ירון שלום..אלחנן מציב כאן נקודה למחשבה..הרי מי כמוך וכמוני שגדלנו בעולם הישיבות וראינו ת"ח אי אפשר להתכחש לגדלותם ביראת שמים את מידותיהם התרומיות את ההקפדה על כל דבר קטן שבקטנים אם זה לפגוע במישהוא או ח"ו גזל ממישהוא..זה מזכיר לי שסיפר לי נגר שעבד אצל הסטיפלע"ר ז"ל..והנגר הרגיש גאווה לעבוד ולתקן לו את הארון וכשסיים הלך לדרכו..ופתאום הוא רואה את הסטיפלע"ר רודף אחריו [והוא לא היה צעיר]..וצועק ומנפנף עם כסף בידו ואומר ביומו תיתן שכרו ביומו תתן שכרו..ולא חסר סיפורים וחלקם אמיתיים על גדוליי ישראל על מידותיהם והנהגתם..ויש כאן נקודה למחשבה מה מוביל אותם למעשה זה ולאצילות נפשית זו הריי ר" ישראל מסלנטר ייסד את תנועת המוסר והמחשבה שכל אדם תמיד יבדוק עצמו היכן הוא צריך לשפר היכן לשנות..לכן המעשה שהבאת מהגמרא..איינו לדעתי בכל זאת בנידון…בברכה יוסי..[ואשמח אם תתיחס לעניין זה]…

שלום יוסי,

אנשי הדת משחר ינקותם מתחנכים לציות עיוור וטוטלי לדקדקנות הלכתית.

אם ההלכה מחייבת "ביומו תתן שכרו" הם יקפידו הקפדה יתירה בדיוק כמו שומר ראש שיזנק לכדור וימית עצמו ובלבד שנשוא השמירה לא יפגע.

לכן במקום שההלכה תאסור להשיב אבידה לגוי הם יקפידו באותה אדיקות לא להשיב את האבידה.

ומי שיברך ברכה לבטלה הם ינעצו מבטיהם להורגו, ומי שיחלק עלונים של דעת אמת, במקומות מגוריהם הם יכו, יקללו ויגדפו כדרישת ההלכה "לא תחוס עליו ולא תחמול".

אין בדת מוסר אלא הלכה וציות: כדברי החזו"א: "ההלכה היא המכרעת את האסור ואת המותר של תורת המוסר".

בברכה

דעת – אמת