הציר המרכזי עליו נסובים אורחות חייהם של הקהילה החרדית הינו "עבודת האלהים", כלומר קיום תורה ומצוות. כל מה שאינו מתקשר ליעוד זה נחשב הוא במקרה הטוב "דברי חולין" ופעמים יחשב "דברי הבל".

היות וימי הולדת אינן קשורות "לדבר מצווה" יחשבו הן מעשה רשות בלבד ומשמעותן בקהילה החרדית תהיה פחותה ותחשב כשמחת הבל.

כך כתב הרב משה פיינשטיין אפילו על מסיבת "בת מצווה" של הבת: "טקס של בת מצוה, הוא ודאי רק דברי רשות והבל בעלמא. ואין שום מקום להתיר לעשות זה בבית הכנסת. וכל שכן במקרה זה שהמקור [לטקס] בא מהרפורמים וקונסרווטיבים. ורק אם רוצה האב לעשות איזה שמחה בביתו רשאי אבל אין זה שום ענין וסמך להחשיב זה דבר מצוה וסעודת מצוה, כי הוא רק כשמחה של יום הולדת בעלמא". (שו"ת אגרות משה חלק או"ח א סימן קד).

כך הסביר רבינו בחיי, מדוע אברהם אבינו לא עשה משתה ליצחק בנו לא בלידתו ולא ביום הברית אלא רק לאחר שניגמל מהנקה:

"וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק: "[אברהם] לא רצה לעשות הסעודה לא ביום הלידה ולא ביום המילה והניח הדבר עד יום הגמל אותו כדי שישמח בבנו בשמחת התורה שכתוב בה (תהלים יט) 'פקודי ה' ישרים משמחי לב'" ) רבינו בחיי, בראשית כא; 8)".

הרב עובדיה יוסף הביא את דעת 'החתם סופר' שאסר לחגוג ימי הולדת, אם כי הרב עובדיה עצמו התיר לנהוג ימי הולדת כשמחת רשות (יביע אומר חלק ו – או"ח סימן כט).

בברכה

דעת – אמת