20 שנים • Anon רצוני לדעת, מהו התיקון שלשמו הם באו לעולם אם הם אינם מסוגלים להבין ולהגיב לסביבה כפי שאתם ואני מסוגלים, כמו אוטיסטים. מהו התיקון של ההורים שיש להם ילד כזה, האם זה עונש או ברכה?
האם זה נכון שילדים אלה נחשבים כמלאכים?
גם בתורה, אדם עם מוגבלויות אינו מורשה להיכנס לבית המקדש, מדוע הם נחשבים טמאים? הם לא כשרים? אני חשבתי שכל הילדים הם בניו של אלוהים אז מדוע הם כל כך מופלים לרעה?
תודה רבה
נעמי
צוות
את מעלה שתי בעיות שונות:
1. מהי המשמעות לתופעות הטבע.
2. מדוע התורה – הנחשבת כטקסט אלוהי – מפלה לרעה נכים, בניגוד למצופה מהמוסר "האלוהי".
לשאלתך הראשונה, הטעות הבסיסית והראשונית של רוב אנשי האמונה, שהם מתיחסים לאלהים כשר הבריאות ושר הרווחה. כלומר, מיחסים לאלהים תיפקודים אנושיים ובכך מאנישים ומגשימים את האלוהות.
טעות שנייה של אנשי האמונה שהם מיחסים משמעויות ומסרים אלוהיים לתופעות טבע. חכמי התלמוד, בתמימותם, חשבו שתופעת ליקוי הלבנה – תופעה טבעית של מהלך גרמי השמיים – הוא מסר לעם היהודי שתבוא עליו רעה (סוכה כט ע"א).
אם תסירי מליבך ומאמונתך שתי טעויות אלה , הרי ששאלתך ותמיהתך יסורו מאליהן.
אלוהים אינו שר הבריאות הדואג לרפואתם ובריאותם של בני אדם, ומציאותם וקיומם של חולים או נכים, כשאר תופעות הטבע, אינם מסרים אלוהיים. עולם כמנהגו נוהג והאדם צריך לבור ולחקור את הדרך הישרה הנראית בעיניו ללא תלות בתופעות הטבע. לשון אחר, כשם שערכים ומוסר אינם מעלים ואינם מורידים לחוקי הפיזיקה, כך חוקי הפיזיקה אינם מעלים ואינם מורידים לקבלת הערכים והמוסר של האדם.
הורים לילד מוגבל ונכה כמוהם כהורים לילד בריא ושניהם צריכים לתת דעתם לערכים והמוסר הנראים בעיניהם ללא תלות במצב בריאותם של ילדיהם.
לשאלתך השנייה, מדוע התורה מפלה נכים. גם כאן שאלתך נובעת מהנחה בסיסית מוטעית , שהטקסט התורני הוא דברי אלוהים חיים. ואנו (דעת-אמת) הוכחנו בראיות רבות שהטקסט התורני הוא טקסט אנושי, וככזה הוא נכתב בהתאם לרוח התקופה , הזמן והמקום ולכן אינו תואם למוסר הנאור האוניברסלי והשוויוני שאינו מבחין ומפלה בין בריא לנכה , בין גבר לאישה, בין יהודי לאינו יהודי.
בברכה
דעת – אמת
דוד
צוות
התבונן היטב בדבריך ותראה, כיצד אתה, כיתר אנשי האמונה, אינכם מסוגלים לעשות חשבון נפש נוקב ואמיתי כלפי הטקסט שאתם בתמימותכם מאמינים שהוא טקסט אלוהי. כהן שיש לו עין אחת גדולה ואחת קטנה אינו יכול לשרת בבית המקדש, ואתה מגדיר זאת כאינו מתאים למקצוע. עצם ההתיחסות לאדם זה כאינו מתאים למקצוע היא היא האפליה. אם כנסת ישראל או כל פרלמנט דמוקרטי אחר, היה שולל אדם לכהן כחבר כנסת בגלל נכות כלשהי הייתה קמה זעקה גדולה, אף על פי שחבר כנסת הוא מעמד יצוגי.
יתכן שמהדוגמה הבאה יהיה לך קל יותר להבין שערכי התורה אינם תואמים את המוסר הנאור: אדם שנפגעו אשכיו (פצוע דכא וכרות שופכה) אינו יכול להינשא לאהובת ליבו הישראלית. כך גם ממזר אינו יכול להינשא עם אהובת ליבו הישראלית וכהנה דוגמאות רבות.
דבר נוסף, דרכם של אנשי האמונה לשנות את העובדות או להגדירם שונה כדי להתאימם לאמונתם. כבר אמרו חכמים "החיים והמוות ביד הלשון" כלומר , אפלייה וגזענות אינם משתנים רק בגלל שהגדרת אותם אחרת. אשתמש בשפתו של ג'ורג' הארוול: "מלחמה זה שלום, עבדות זו חרות" וכי הגדרת מעשה העבדות כחירות משחררת את האדון המעביד ממעשיו הנפשעים?
בברכה
דעת – אמת