בודאי שהקונטקסט של השיר חשוב, ולא רק הוא אלא גם כותב השיר (יונה וולך שאינה שומרת מצוות) משפיע על הקונטקסט ובעיקר הקורא עצמו הוא הקובע אם זה שיר עגבים או שיר קודש.

ראה דבר מעניין, "שיר השירים" יכול להיקרא כשיר עגבים ארוטי:

"חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן: שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים: שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תָּאֳמֵי צְבִיָּה: צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק: רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים: מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים: זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת: אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו וְיִהְיוּ נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים: וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים: אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ" (שיר השירים פרק ז').

אך הקורא רבי עקיבא, קרא אותו כשיר קודש באומרו: "אמר רבי עקיבא חס ושלום לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידים שאין כל העולם כלו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל שכל כתובים קדש ושיר השירים קודש קדשים" (משנה, מסכת ידים, פרק ג, משנה ה). משמע, יש לאדם יכולת להפיח משמעות בטקסט ופעמים רבות ההפך מפשוטם של כתובים. במאמר מוסגר אציין שיכולת האדם להפיח משמעות חדשה בטקסט כמוה כהפחת "קדושה" באבנים, מתים, ומצבות.

אביא דוגמה נוספת: בתלמוד מסופר שנחש יש לו תאווה מינית לאישה והוא מסוגל לבעול אותה ראה בפלפול היומי. אדם מן השורה יקבע שזו סטייה מינית של חז"ל אך המאמין בדברי קודשם של חכמים מייד ישווה לטקסט משמעות נשגבה ונסתרת.

כיוצא בו לגבי קביעת "כתבי הקודש" או "ספרים חיצוניים". לא הטקסט כפשוטו קובע אלא קביעת האדם (במקרה כתבי הקודש של היהדות – חז"ל), באופן שרירותי למדיי, מהו כתבי הקודש ונכנס לקנון היהודי, ומהו "ספר חיצון" שירד לדראון עולם (עיין בנושא זה בקונטרס מספר 8).

אסכם דעתי ואומר, ששירי יונה וולך ידונו כשירי עגבים על פי-הקורא עצמו. אך ככל מערכת משפט, וההלכה היא מערכת משפט, לפוסקי ההלכה הסמכות לקבוע ולהגדיר "שירי עגבים" או "שיר קודש" אף שאתה תסבור ההפך.

בברכה

דעת – אמת