כך למשל שברצוני להתייחד עם זכרונות מ- סבתא או סבא, או חבריי שנפלו בקרב, איני מעוניין לצטט פסוקי אהבה לאולהים ולתורתו.

כמו למשל [מתוך אותיות נשמה, תהילים קיט]:

נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי:

נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:

נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד וְתוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי

שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב:

שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וָאֲתַעֵבָה תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי:

שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:

שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל:

**מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי**

למי אכפת התורה היא שחיתך כל היום? איך זה עוזר למת? ואיך זה עוזר לי?

אני כאדם חילוני לא מבין את המשמעות בטקס הזה, הוא מוציא את כל הרעיון של קבורה, ואזכרה ובכלל רגשות.

האם זה נובע מן הרעיון שבעבר חשבו שיש כוח מיסטי למילים עצמם?

אחרת איני מבין את המשמעות של טקס זה, מה האם לחזל לא היו רגשות על חבריהם המתים?

תודה מראש,

סארגון.