חז"ל ידעו, מתוך ניסיונם, שתשוקה מינית מתוך שיגרה הולכת ופוחתת. ואילו סקס אסור יש בו תשוקה עזה וריגוש. הם ראו בתופעה זו מצב לא נורמלי ולא יאה ל"בורא עולם" להנהיג כך את הבריות.

לכן תלו זאת במצב של "אחרי החטא" של אחרי חורבן הבית כלומר, מצב לא אוטופי.

אתרגם את הסיפור המסופר בתלמוד (סנהדרין עה ע"א) וממנו תבין את המאמר.

מעשה באדם שמאהבתו לאישה נעשה חולה מאוד. הרופאים קבעו שרפואתו תבוא לאחר שיבעל אותה.

הביאו את הבעיה לפני חכמים והם פסקו: "ימות ואל יבעל אותה". השיאו רעיון אחר: שתעמוד לפניו ערומה. פסקו חכמים: "ימות ואל תעמוד לפניו ערומה". השיאו רעיון נוסף: שתדבר אתו מבעד לגדר. פסקו חכמים: " ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר". השיאו רעיון מבריק: שתינשא לו.

על כך השיבו, רעיון זה לא יספק את תשוקתו והוא ימשיך בחוליו משום שלאחר שיינשא לה תשוקתו תתפוגג והוא אומרם: "מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה שנאמר: 'מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם" (משלי, ט; 17).

אבן עזרא, אומר על פסוק זה במשלי כך: "וכל הנמנע היצר להוט אחריו יותר".

עכשיו תבין מדוע הציבור החרדי הפך את האישה לחפץ מיני.

ככל שמונעים עצמם מאישה הם להוטים יותר אחריה וכל מחשבותיהם זימה. לכן אין פלא שירגישו צורך עז להפעיל "קווי אפרטהייד מיני". וכדרכם המתעתעת בעצמם קוראים להם "קו מהדרין".

אם תתבונן היטב בדרכם של החרדים תבין שהם אינם מסוגלים להתייחס לאישה כאדם.

אישה באספקלריה החרדית היא אובייקט המשדר מין ותשוקה. והיות ואסור לבצע תשוקה אסורה הם יגדרו עצמם בגדרות מלאכותיות. והדברים מתגלגלים כדבר והיפוכו: ככל שידירו עצמם מנשים וימנעו עצמם ממפגש נשים יצרם יתלהט יותר.

ועל זה אפשר לומר: "כל הבורח מלראות אישה פנטזיית האישה רודפת אחריו".

כפי שקרה לרבי עקיבא שנדמתה לו אישה בצמרת הדקל והוא החל לטפס עד מחצית העץ עד שנעלמה דמות האישה (קידושין פא ע"א) – כמה אילוזיות מיניות רוחשות ובוחשות בקרבם.

בברכה

דעת – אמת