יום ט"ו בשבט הוא יום שקובע את תחילת שנה לאילנות לעניין תרומות ומעשרות , משום שההלכה קובעת שאין להפריש תרומות ומעשרות מפירות של שנה אחת על פירות של שנה אחרת . והיום המבדיל בין שנה לשנה הוא ט"ו בשבט, ויש נידונים נוספים כמו שנות העורלה של הפרי.

כלומר יום זה מתיחס למי שנוהג להפריש תרומות ומעשרות או מקפיד לא לאכול פרי בשלוש שנותיו הראשונות של האילן (עורלה) אך מי שאינו נוהג להפריש תרומות ומעשרות אין ליום זה משמעות כלל ועיקר.

אלא כדרכם של חגים ומועדים הלובשים צורה ופושטים צורה כך דינו של יום ט"ו בשבט.

בתחילה, בתקופת המשנה והתלמוד, הייתה לו משמעות הלכתית בלבד, במאה ה – 16 המקובלים הנהיגו "סדר ט"ו בשבט" שבו אוכלים פירות ומברכים עליהם בצירוף תפילות. ובשנת 1908 קבעה הסתדרות המורים את יום זה כ"יום נטיעות".

וכך נחרט יום ט"ו בשבט בתודעתם של מרבית האנשים המזהים עצמם כחלק מהעם היהודי. בציבור הדתי והחרדי נוהגים לאכול מפירות האילן ומתעלמים לחלוטין "מיום הנטיעה".

בברכה

דעת אמת