שלום ב,

אני זקוק להבהרת דבריך:

האם אתה סבור שפירות החינוך דתי/חרדי משובחים מפירות החינוך החילוני? (אני מקווה שאינך מאלה שנפלו ברשת התדמיתית השקרית בעניין זה).

בסיום דבריך כתבת "ללא משמעות ותכלית" ומה משמעות ותכלית יש ביצירה אנושית של הדת?

ירון

שלום ירון,אבהיר את דבריי:

כאחד שגדל כחילוני עד גיל 18,וגם לאחר החזרה בתשובה המשכתי להיות מעורה בציבור החילוני בכל מיני מסגרות(עבודה,שירות צבאי וכו'),אני יכול להעיד על עצמי כאחד שמכיר את הציבור החילוני מצוין,ומצד שני מכיר את הציבור הדתי,הקיצוני(חרדי) וגם המתון(דתי-לאומי).

לדעתי,ואני אומר במפורש,יכול מאוד להיות שאני מושפע משטיפות מוח שעברתי בתקופת הישיבה,החינוך הדתי והחרדי טוב בהרבה מהחינוך החילוני.

לשם השוואה,כשהייתי בישיבה החרדית חינכו אותנו שם לערכים (קיום תורה ומצוות,לימוד תורה,עבודת המידות ועוד),לעומת זאת,בתיכון החילוני בכלל לא חינכו אותנו לכלום,הייתה שעת חינוך אחת בשבוע ובסוף תמיד זה היה שיעור חופשי,זה היה רק בית חרושת לציונים.

אני מאמין שאפשר לחנך לערכים טובים,אבל בפועל פשוט לא עושים את זה(אבל זו כבר בעיה של מערכת החינוך).

לעומת זאת,בחינוך הדתי והחרדי כן יש חינוך לערכים.

לגבי הדבר השני,לדעתי,דת כלשהיא(ולא משנה אם יהדות,נצרות,איסלאם או כל דבר אחר) מהווה מסגרת שתיתן משמעות לחיים.

עצם העובדה שיש שבת,חגים,תפילות ועוד לדעתי נותן ערך מוסף כתרבות רוחנית.(אוסיף ואומר שע"פ היהדות האורתודוכסית כל אלו הפכו לאוסף של דקדוקי עניות מטופשים,אבל הרעיון הכללי הוא יפה).

מה דעתך?

ב

שלום ב

אומנם מערכת החינוך, באופן גס למדיי, כושלת כשלון חרוץ בחינוך להומניות, אהבת האדם וחירותו, סובלנות, ביקורת ונטילת אחריות לחיים יפים.

אך זהו כשלון מערכתי ממסדי ולא של החילוניות כאידיאולוגיה מנצחת.

מאידך, בציבור החרדי והדתי הדברים הפוכים, הם מחנכים לאידיאולוגיה החרדית והדתית אך מהם תוכנם? איני צריך לפורטם כי יודע אתה אותם היטב.

לגבי טקסים ותרבות, זו בחירה אישית של כל אדם ואין צורך במסגרת דתית כדי ליישם זאת. אך אין זה קשור למונח "משמעות" ומכאן שלא הבנתי את דבריך.

אם אתה מרגיש נעימות עם טקסי הדת איני רואה בזה בעייה ההפך ובלבד שהכל יעשה מתוך מניע אנושי למען הקידמה והאושר.

ירון

שלום ירון,

הייתי רוצה לשתף אותך בתהליך ההתפכחות שאני עובר,הייתי אומר שאני מרגיש שתי הרגשות סותרות.

מצד אחד,כיוון שידוע לי בוודאות שהדת היא יצירה אנושית שנוצרה עבור צרכים חברתיים ופוליטיים מסוימים,הרי שאין כל חיוב(או איסור) לקיים תורה ומצוות,איש באמונתו יחיה,אין אמת אחת מוחלטת.אז אני מאוד שמח שעול הדת עבר מעליי,הדת הטילה עליי המון מגבלות ואיסורים שאני לא מחויב להם יותר.מצד שני,אני פתאום מרגיש חוסר משמעות מוחלט,כאילו בשביל מה לחיות בכלל?זו מין הרגשה כזו של אובדן,כאילו העולם נחרב.

אני מקווה שהבנת את התחושות שלי,איך אפשר להתמודד עם זה?

ב

שלום ב,

תחושות שהעולם חרב אלו תחושות הבאות ממבנה אישיות, מצב נפשי.

אגב, זה מסביר היטב מדוע חזרת בתשובה.

אתה נמצא בשלב של זהות עצמית והגדרתה ולאן פניך מועדות.

חשוב למצוא מסגרת עבודה, אהבה, זוגיות אלו תורמים ליציבות נפשית.

בד בבד תמצא לך עיסוקים המספקים לך תחושת משמעות.

אני צריך להכיר אותך יותר כדי לעזור לך בזה.

ירון

תודה ירון,אני שמח מאוד שאתה מוכן לעזור לי.

אולי תגיד לי איזה מידע עלי יוכל לעזור לך.

אשמח לספר על עצמי מה שצריך.

ב

שלום ב,

המצב של התא המשפחתי בו גדלת כילד.

זהו המרכיב הדומיננטי.

ירון

טוב,אז גדלתי כבן בכור(מתוך 3 ילדים) לזוג הורים טובים מאוד(ההורים נשואים,המצב ביניהם טוב מאוד).

מבחינה כלכלית הבית מבוסס,ההורים אקדמאים,הכל בסדר גמור.

בעצם קיבלתי כילד כל מה שאני צריך,אף פעם לא היה חסר לי כלום.

אם כבר יש איזו שהיא בעיה שיכולה להשפיע אז זה יותר קשור דווקא לדברים שהיו מחוץ לבית,עניינים חברתיים,בעקר בגיל ההתבגרות.

הייתי ילד מאוד שקט,מופנם,אבל ילד טוב ונחמד,אף פעם לא היו לי בעיות עם אף אחד,אבל הייתי חי בעולם אחר.

מגיל צעיר מאוד (13-14) בחיפוש עצמי תמידי אחר משמעות לחיים,בגיל 18 חזרתי בתשובה.

יש עוד משהו שיכול לעזור?

ב

מה אתה עושה כיום?

ירון

האמת שהיום המצב מאוד מורכב,אני אסביר:

מאז שעזבתי את הישיבה עבדתי בעבודות מזדמנות,ולפני כחודשיים התחלתי לימודי הנדסאי חשמל.

לצערי,לפני כשלושה שבועות גילו אצלי מחלת סרטן מסוימת.

אז עכשיו אני עובר טיפולים כך:שבוע אישפוז בבית חולים,שבועיים מנוחה בבית(במשך השבועיים יש מדי פעם בדיקות,הפניות וכו').

כל זה מתוכנן למשך 3-4 חודשים,לאחר מכן זה צריך להסתיים ואני אחזור לשגרה.

שנת הלימודים כנראה הלכה לעזאזל,העניין ידחה לשנה הבאה.

מבחינה דתית,אני עכשיו לא עושה כלום,גם לא היה כ"כ חשוב לי לברר מה אני חייב או פטור מבחינה הלכתית בגלל המחלה,זה לא מעניין אותי.

אז אפשר לומר שאני כרגע חילוני לגמרי,אבל זה מצב זמני מכל הבחינות.

ב

שלום ב,

קשה ללמוד חוכמות כשאדם חולה או רעב.

ראשית החלמה מהירה.

אני חושב שכדאי ללבן את סוגיית הדת, לקרוא חומרים להתעמק בהם עד שתסגור מעגל.

ואין שמחה כהתרת הספקות.

תוכל לשתף אותי בכל נושא שחפץ לבך,

ירון

תודה ירון,

עכשיו זה זמן טוב מאוד לבדוק את האפשרויות,אני נמצא רוב הזמן בבית ויש לי הרבה זמן.

רציתי לשתף אותך בנושא מסוים: היכרויות,או שידוכים, או זוגיות,תלוי באיזה מגזר מדובר.

וזה המצב: כאשר הייתי בישיבה לא הגעתי לשלב השידוכים,אבל עד כמה שידוע לי בעלי תשובה בעולם החרדי נחשבים לא משהו ויש להם המון בעיות להשתלב בעולם החרדי,בנוסף לא הייתי בחור ישיבה קלאסי(תורתו-אומנותו),אלא הייתי חצי יום עובד וחצי יום לומד(נתיבות עולם זו הישיבה היחידה שמאפשרת דבר כזה).אז את עולם השידוכים החרדי בכלל לא הכרתי באופן אישי,אלא רק משמועות של חברים שהיו שם.

כאשר עזבתי את הישיבה והפכתי אדון לעצמי,נרשמתי לאתר היכרויות דתי (מיועד לכולם,בפועל מעט מאוד חרדים(מודרניים),הרבה מסורתיים ומזרוחניקים).וגם שם קרה לי מקרה מאוד מעניין שחזר על עצמו מספר פעמים:כאשר גילו שאני בעל תשובה,הרבה בנות כאילו נבהלו והחליטו שזה לא מתאים להן.כלומר,לא רק בחברה החרדית,אלא אפילו אצל המזרוחניקים חלק מהאנשים שבויים בתפיסה הגלותית והפרימיטיבית שחייבים להתחתן עם מישהו שגדל בתוך הקהילה.האם לדעתך יש לזה קשר לערכים מסוימים(רעים) בדת?

יש לציין כי היו כאלו שלא הפריע להן,אבל אלו בעקר דתיות-לייט.

כאילו איזה מין דבר זה: לא תהיה עם חילוניות כי אתה דתי,לא תהיה עם דתיות כי אתה מרקע חילוני.

מה ידוע לך על הנושא הזה?

ב

ב,

כדי למצוא בת זוג תצטרך להגדיר עצמך.

מאוד קשה למצוא בת-זוג בזמן שאתה בעצמך אינך יודע היכן אתה ממוקם.

אני מציע לך לבדוק את הדברים, לקרוא ולהתבונן עד שהדברים יתלבנו בשכלך ויתיישבו על לבך.

ירון

שלום ירון!

כידוע לך אני כרגע חולה ויש לי התלבטות מסוימת.

יש לי מספר חברים (2-3) מהישיבה החרדית שאני שומר על קשר איתם,לא ידוע להם על המחלה שלי.

לפני יומיים אחד מהם השאיר לי הודעה בטלפון,אז אני אדבר איתו בקרוב.

דווקא חשבתי לספר לחברים האלה שהם חברים טובים,אבל אני מאוד לא רוצה שאחרים בישיבה ידעו מכל העניין.

עד כמה שידוע לי בעולם החרדי אין בכלל פרטיות,אז אני לא יודע אם אפשר לסמוך עליהם שישמרו את זה בסוד,כי הם כנראה ישאלו את הרב ואז אני תלוי בו.

מצד שני אני לא רוצה לשקר להם.

מה לדעתך הפתרון הכי טוב?

בברכה,ב

שלום ב,

אי אפשר לסמוך על חבריך משום שזו חברות התלויה בדבר (שמירת מצוות).

הם מבררים מדוע אינך בישיבה?

ירון

לא,הם יודעים שאני לא בישיבה כבר הרבה זמן,והם גם יודעים שאני שומר מצוות ברמה יותר נמוכה מאשר קודם(לא חרדי),

אבל עדיין נשארנו בקשר.

הם לא יודעים שאני מתכוון לצאת בשאלה,הם רק חושבים שאני דתי לייט.

החברים האלה דווקא הם מהבחורים היותר מתונים בישיבה,ואפשר לדבר איתם.

ב

לדעתי, אם אינך רוצה שהרבנים ושאר בחורי הישיבה ידעו על מצבך הבריאותי, אל תאמר להם.

ספר להם משהו שיניח דעתם.

ירון

כך אעשה,תודה רבה על העזרה.

ב

(לאחר 5 חודשים קיבלנו מכתב זה)

שלום ירון!

אני שמח לבשר לך שהצלחתי להתגבר על מחלת הסרטן,אני מתכוון לחזור בקרוב לחיים רגילים.

כמו כן,רציתי להגיד לך תודה רבה על העבודה הנפלאה שלכם,עזרתם לי לבחור שוב בחיים,לצאת מחושך לאור ומעבדות לחירות.

החושך שאני מדבר עלי זה החושך של המחלה,בתי חולים,אשפוזים וכו'.

עוד חושך זהו זה של הדת,התורה,ההלכות וכו'.

ברוך שפטרנו מזה וגם מזה.

היום אני מתחיל חיים חדשים,אבל איך אני אוכל להתגבר על תחושת ההחמצה והבזבוז על 5 שנים ששרפתי מהחיים עבור הדת?

ועוד 5 שנים משמעותיות וחשובות(גיל 19-24)?

את הנעשה אין להשיב, לא בוכים על חלב שנשפך.

דווקא בגלל שהחיים שלי היו בסכנה,פתאום הבנתי כמה הם חשובים ואסור לבזבז אף רגע,בטח לא 5 שנים.

וכל רגע בחיים צריך להסתכל קדימה,כל רגע שמסתכלים בו אחורה זהו רגע מבוזבז.

אז החלטתי על משימה חדשה בשבילי: אני הולך להשתמש בכל הידע התורני וההלכתי שצברתי על מנת לבזות ולהכפיש את הדת היהודית.

ואם אני אצליח למנוע מאדם אחד לחזור בתשובה או לגרום לאדם אחד לצאת בשאלה אז 5 השנים האלה לא היו סתם.

חג עצמאות שמח!

בברכה,ב.