שלום שאולי

המסקנות שאנו מסיקים מטעויות חז"ל בתלמוד ובמשנה הוא, שדבריהם אינם "דברי אלהים חיים", כמו שמנסים חלק מאנשי הדת היהודית לטעון. מעולם לא טענו שהם טיפשים, אלא טענו ששיח חכמים בנושאים שונים (רפואה, מדע ופרשנות טקסט) רחוק מהמקובל בעת החדשה – מהמהפכה המדעית . לא תמצא אצל חז"ל משנה פילוסופית, או שיטה עקבית . התורה שבעל פה (משנה , תלמוד ואגדות) הינם אוסף סיפורים, אימרות ודיונים בין חכמי בית המדרש לאורך שנים בתקופת העת העתיקה.

לצורך המחשה נביא לפניך שיח חכמים מן התלמוד (בבא בתרא פד ע"א) המראה בעליל את גישתם לחקר המציאות הפיזית כאילו תינוקות של בית רבן לפנינו. כלומר, לא עצם מסקנתם השגויה היא הנושא אלא גישתם בתחום "מחקר הטבע".

המשנה דנה בדיני "מקח וממכר" וקובעת: המוכר לחבירו חיטה לבנה ובטעות נמצאה שהיא שחמתית (גוון אדום), הקונה והמוכר יכולים לחזור בהם.

היות והמשנה כינתה את צבע האדום "שחמתית" הסיק רב פפא שהשמש היא בצבע אדום, במציאות האוביקטיבית שלה. הראייה לכך, שרואים אותה בזריחתה ובשיקעתה בצבע אדום .ואילו הסיבה שבצהריים אינה נראית אדומה (למרות שלמעשה אדומה היא) משום שהאור החזק בצהריים מכהה את עינינו. כלומר, רב פפא חקר את שורש המילה (אטימולוגיה) והסיק שמקור המילה "שחמתית" נלקח מהמילה "חמה" (שמש) והיות ו"שחמתית" הוא אדום סימן שגם השמש ציבעה אדום.

התלמוד מנסה להפריך את טענתו של רב פפא ולקבוע שצבע השמש למעשה הוא לבן, כפי שנראית בצהרי היום, והסיבה שבזריחתה נראית אדומה, אף שלמעשה היא לבנה, משום שבמזרח נמצא גן עדן, בו יש את פרחי הוורד, הגורמים לנו לראות את השמש אדומה. ובשקיעתה נראית אדומה , אף על פי שלמעשה לבנה היא, משום שבמערב נמצא אש גיהנם הגורם לנו לראות את השמש אדומה. (עד כאן שיח חכמים בחקר ציבעה של השמש).

רצוני לומר: חכמי התלמוד דנים, מתווכחים, נושאים ונותנים בתחום המדע בדיוק כפי שהם דנים בנושאים הלכתיים, קרי; מתוך עולמה של הלכה. ואין להם אלא " ד' אמות של הלכה בלבד" החובק אף את תחום "המדע" – פלפול מתוך בית המדרש הטקסטואלי להוויות הפיזיות של גרמי שמיים.

ואם תתמה , על מה ולמה התעניינו חז"ל מה ציבעה של השמש, וכי שמו להם למטרה לחקור את גרמי השמיים "לשם שמיים"? על שאלה זו השיבו פרשני התלמוד (בעלי התוספות) שיש בזה נפקותא הלכתית – לאדם הנודר לא להינות מצבע אדום, שאסור לו להינות מאורה של השמש.

הרי לך שחכמי ההלכה דנו במציאות מתוך הטקסט ההלכתי כדי להסיק מסקנה הלכתית. כאילו חיים הם במיניקוסמוס של הלכה במנותק מהקוסמוס.

בברכה

דעת – אמת