תוכן:   שלום רבקה

ראשית נביא את מקור הפסוק :

אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר (ויקרא, יב; 2)

חז"ל פירשו את המילה "תזריע" כפשוטו. הם סברו שגם האישה מזרעת בזמן קיום יחסי מין בדיוק כמו שהגבר מזריע בזמן קיום יחסי המין. חז"ל לא ידעו (וגם לא היו אמורים לדעת) שתהליך הביוץ אינו תלוי בקיום יחסי המין . כך תיאר הרמב"ן את תהליך "ההזרעה" של האישה הפוגש את זרעו של הגבר וגורם להפריה: "דם הרחם שיתאסף בשעת גמר ביאה [גמר קיום יחסי מין] באם ומתאחז בזרע הזכר, כי לדעתם [של חז"ל] הולד נוצר מדם הנקבה ומלובן האיש, ולשניהם יקראו זרע" (ויקרא יב; 2)

חז"ל אף נתנו עיצה לגברים כיצד להביא זכרים לעולם, שיתאפקו מלהגיע לאורגזמה וימתינו שהאישה "תזריע" תחילה או בלשון חכמים: "שמשהין עצמן בבטן כדי שיזריעו נשותיהן תחלה, שיהו בניהם זכרים" (נדה לא ע"ב).

ראי כיצד חז"ל מתפלפלים בסוגיית ההפרייה מתוך גחמת ליבם ללא בדיקה ועיון.

הברייתא המליצה להורים החפצים בבן זכר, שיתפללו במשך 40 יום הראשונים להריון, לבן זכר. כלומר לדעת בעל הברייתא יצירת זהות המין מסתיימת ביום ה – 40 לכן יש אפשרות להתפלל בטרם יחרץ ויקבע מין העובר. ושואלת הגמרא איך התפילה מועילה? הרי מין הילוד נקבע כבר בשעת ההפרייה? כפי שאמר רב יצחק בריה דרב אמי: איש מזריע תחלה – יולדת נקבה, אשה מזרעת תחלה – יולדת זכר! על זה משיבה הגמרא "כגון שהזריעו שניהם בבת אחת". (ברכות ס ע"א) כלומר אם הגבר והאישה הגיעו לאורגזמה ביחד הרי שמין הילוד ייקבע רק לאחר 40 יום.

כך חז"ל יושבים בבית המדרש, בונים ומפרקים וחורצים את מין הילוד כמנהג התינוקות שבודים מעשיות מליבם.

בברכה

דעת אמת