21 שנים • Anon רבותיי לימדוני שאין צריך להתיחס בכובד ראש לדרשות חז"ל ויתכן שדרשותיהם נאמרו להמון העם לחזקם באמונה, כך שאם יש טעויות אין צורך לעשות מזה הר גדול.
צוות
"בפרשת וישב" הבאנו דעתם של רבנים שאין להתחשב באגדות חז"ל, לכן גם רוב דברינו "בקונטרסים" הם טעויות ושגיאות שיש בהם נפקותא הילכתית.
אך עדיין אגדות חז"ל המוזרות צריכות להדיר שינה מעניהם של ציבור המאמינים לפסקי ההלכה. הרי אם יבוא פוסק היום בדורינו וידרוש פסוקים בתורה כפי שנהגו האמוראים נחשבהו למשוגע.
לצורך ההמחשה נביא דוגמה של דרשה מוזרה שאינה מכבדת את אומרה.
בסיפור נח עם התיבה מסופר שנוח שלח את העורב לבדוק אם פסקו מי המבול, הנה כך כתוב: "וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" (בראשית ח; 7 ) חז"ל הבינו מהמילים "ויצא יצא ושוב" שהעורב הקיף את תיבת נח ולא הלך לקיים את שליחותו לבדוק האם פסקו מי המבול, ולכן הסבירו את פשר התנהגותו של העורב: העורב כעס על אלוהים שציוה להכניס לתיבה מעופות הטמאים רק שניים ואילו מהטהורים שבעה (העורב עוף טמא ) והמשיך לכעוס על נוח שבחר דווקא אותו לשליחות זו במקום לבחור עוף טהור, בטענה שאם ימות בשליחות זו תישאר נקבת העורב עגונה ולא יהיה לה בן זוג לקיים את מין העורב וכך יכחד מין העורבים מן העולם, מתוך תמיהה זו חשד העורב בנוח שהתאווה לבת זוגו של העורב שנישארה בתיבה ואמר לו : "שמא לאשתי אתה צריך" (סנהדרין קח ע"ב)
הרי רב שיבוא בימינו וידרוש דיאלוגים בין העורב לנח מתוך גחמת ליבו לא נתיחס אליו ברצינות גם בפסקיו ההלכתיים.
ואם בעורב "החושד בניאוף בת זוגו" עסקינן נביא עוד מדרשות חז"ל המושפעים מאגדות עמים זרים:
חז"ל פירשו את הפסוק : "לבני עורב אשר יקראו"(תהלים קמז) שגוזלי העורב זועקים לאוכל והוריהם מתאכזרים אליהם ואינם נותנים להם אוכל.(כתובות מט ע"ב) ובמדרש תנחומא (פרשת עקב (בובר) ג) הסבירו את סיבת אכזריותם, גוזלי העורב נולדים לבנים והעורב האב – שצבעו שחור – חושד שהנקבה זינתה עם עוף אחר , לכן הם מואסים בגוזלים ועוזבים אותם, ואלוהים ברחמיו המרובים מוציא מצואה שלהם יתושים שעפים ישר לפי הגוזלים.
וכדי לחזק דברינו נצטט את שכתב הרב אברהם קורמן בספרו "הטהור והמותר" (תל אביב תש"ס עמ' 41)
"עורב – משום מה נוצרו עליו אגדות כאילו מתאכזר הוא לצאצאיו ואינו מאכילם. אגדה זו חדרה גם לספרי חכמי ישראל. אדם שאינו מפרנס את ילדיו, אמרו עליו שמתאכזר כעורב (עירובין כ"ב,א; כתובות מ"ט,ב; ירושלמי פאה פ"א ועוד). בעל ספר "הגילגולים" אף ידע, שכל אדם אכזרי מתגלגל בעורב האגדה נוצרה כנראה, משום שהגוזלים אינם שחורים. לכן סברו שהעורבים לא מכירים אותם כצאצאיהם (פרקי דר"א פכ"א; תנחומא עקב ב). על השאלה כיצד הם נשארים בחיים? נוצרה אגדה נוספת, כאילו מהפֶרֶש נוצרים תולעים או יתושים החודרים ישר לפיהם של הגוזלים. אולם אין לזה אחיזה במציאות"
נ.ב הבלים אלה לומדים בישיבות במימון משרד החינוך.
בברכה
דעת אמת
אילן מנשה למדיאל
צוות
הנה ניתנה בפניך הבמה להסביר את המטאפורה הספרותית, אך בקשה קטנה: אנא השתדל להיצמד לטקסט ולא לברוח למחוזות שלא שיערום כותבי הטקסט.
בברכה
דעת – אמת
שוב ניכר מגישתך שהנך עובד על פי שיטה שתכליתה קעקוע יסודות דת היהודים .
אני תמהה : הכיצד זה ,כבודו, נדרש בתשובותיו לכתבי הנשר הגדול הלא הוא הרמב"ם, כאשר פעם מבטל את דעתו ובשניה דווקא נתמך בה.
אם זו לא מניפולציה , מניפולציה מהי? הכיצד תרכוש את אמון השואלים כאשר הנך מזלזל בתבונתם.
די לנו בעובדה זו להוכיח כוונת מכוון , לעת עתה אינך מאתגר אותי להענות להצעתך ,
אף כי ברור לי שזו חובה כמעט, בבחינת "בפני עיוור לא תשים מכשול". תרתיי משמע !
בדוק את מקורותיך ותשובותיך הישנות.
לא מדעי בעליל ,פוסל ומאמץ באחת.
אילן מנשה למדיאל
צוות
שלום אילן
צר לי שגישתך, כיתר אנשי האמונה, אינה לגופם של דברים, בבחינת "הרוצה לשקר ירחיק עדותו" כלומר, מי שאין לו תשובה הולמת ועניינית מפליג הוא למחוזות שאינם מן העניין.
למרות שאין דרכי להשיב לטענות שאינן מן העניין הפעם אחרוג ממנהגי ואשיבך דבר.
הרמב"ם הוא מגדולי הפוסקים שקמו לעם היהודי ומגדולי אנשי ההגות והמחשבה, הוא בעצמו פעם ביטל את דעת אריסטו ופעם נתמך בה. ומי שהולך אחר אדם, גדול ככל שיהיה, בעיניים עצומות ללא בחינה מחודשת הרי הוא בבחינת "ההולכים בחושך לא יראו אור".
הצעתי בעינה עומדת.
בברכה
דעת – אמת