שלום גילה

שאלתך במקומה ואכן, איסור בישול עוף בחלב הוא תקנת חכמים, כדי שאנשים לא יתבלבלו ויבואו לבשל אף בשר בהמה עם חלב.

אך לעצם חיפושך אחר "הגיון" במצוות, יסודו בטעות רווחת בציבור הרחב. קיום המצוות ושמירתם באו כדי לחנך את הציבור הדתי לציות לצו אלוהים! ולכן רוב המצוות אינם מטעמי "הגיון" או סבירות אנושית אחרת, כדי להרגיל את אנשי הדת להישמע לציווי בלי הסבר ונימוק. וזהו שאמרו חכמים על מצוות פרה אדומה: "גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה". וביתר פירוט כתב הרמב"ם:"בשר בחלב, ולבישת שעטנז ועריות. ואלה המצוות וכיוצא בהן הן אשר יקראן ה': 'חוקותי', אמרו: חוקים שחקקתי לך ואין לך רשות להרהר בהם" (שמונה פרקים לרמב"ם פרק ו).

בברכה

דעת – אמת

ודגים זה לא בבחינת לשים מכשול? למה דגים כן?

אמנון

שלום אמנון,

לדעת חז"ל, אנשים לא יתבלבלו בין בשר דגים לבשר בקר אך כן יחליפו בין בשר עוף לבשר בקר.

לדעתם, אנשים מגדירים סתם בשר הכולל עוף ובקר אך לא בשר דגים.

דעת – אמת

אחד הכללים החמורים בדיני כשרות הוא האיסור ערבוב חלב ובשר, המסתמך על שני פסוקים בתורה: בספר שמות, פרק כ"ג פסוק י"ט " רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ." וכן בספר דברים פרק י"ד פסוק כ"א " לֹא תֹאכְלוּ כָל-נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר-בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ, אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי–כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ."

כיוון שהתורה במקור לא הייתה מנוקדת, והמילה "חלב" ללא ניקוד, מופיעה במקומות שונים בתורה במובן של שומן ( חֵלֶב), כמו לדוגמא בספר ויקרא, פרק ד' פסוק ח':" וְאֶת-כָּל-חֵלֶב פַּר הַחַטָּאת, יָרִים מִמֶּנּוּ–אֶת-הַחֵלֶב, הַמְכַסֶּה עַל-הַקֶּרֶב, וְאֵת כָּל-הַחֵלֶב, אֲשֶׁר עַל-הַקֶּרֶב." ובמקומות נוספים בתורה.

האם לא יותר הגיוני כי כוונת הפסוק הייתה, לא לבשל את הגדי בחֵלֶב אמו, דהיינו, בשומן אמו, בגלל האכזריות שבמעשה זה? האם לא הייתה כאן טעות בהבנת הנקרא של כל ה"חזלים" שגרמה לעיסוק האובססיבי בהפרדה המחמירה בין חלבי ובשרי?

יש "חכמים" יהודים, הטוענים כי אכילה מעורבת של מאכלי בשר וחלב, לא טובה לבריאות. מלבד שומרי המצוות היהודים, מיליארדי אנשים בעולם שלא מפרידים בין בשרי וחלבי ואין שום מסקנה מדעית שה"גויים" פחות בריאים מהיהודים.

בברכה,

חנוך

שלום חנוך,

ענייני פרשנות פתוחים הם לכל מעיין וחוקר, ואין רלוונטיות אם חז"ל טועים, מסרסים בזדון או שתואמים את הטקסט הפשוט – הרי התורה עצמה היא טקסט אנושי התואם את זמנו ומקומו . העיקר שצריך לדעת ולהפנים; היהדות הדתית במשך אלפיים שנה, מאז חורבן בית שני ועד היום, מקבלת את הפרשנות הרבנית שבאה לידי ביטוי בתלמוד ובספרי ההלכה לדורותם עד עצם היום הזה – בין שמסקנתם שגויה ובין תואמת – בני דת יהודית מחויבים למסקנתם המשפטית. בלשונם: אפילו אומרים על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין "עשית ככל אשר יורוך". הדוגמה שאתה הבאת אינה דוגמה טובה לסירוס ושיבוש חכמים את הטקסט התורני משום שיש צד לכאן ולכאן. יש מקומות בוטים יותר עיין מה שכתבנו: "בפרשת שופטים" וכן "בפרשת ואתחנן".

רצוני לומר, העיסוק בפרשנות טקסטים דתיים (גם התנ"ך) שלא כאתגר אינטלקטואלי או השכלה של תרבות העבר, אלא כטקסט הוראה המחייב לאורחות חיים אינו רלוונטי לאדם שתבונתו היא המנחה אותו לאורחות חייו.

בברכה

דעת – אמת