שלום דוד

לצערי יש פער גדול בין מה שאמור להיות חינוך חילוני למה שקיים בפועל במדינת ישראל.

בהמשך אסביר כיצד אני רואה את החינוך החילוני האמור להיות, אך לפני כן כמה הגדרות כדי שדבריי יובנו כהלכה.

חינוך – משמעות החינוך אינה רק בבתי הספר, אלא, ובעיקר, האווירה הכללית הבאה לידי ביטוי בתקשורת ההמונית, בבית, חברים, בשיח השגור בפי הבריות….

חילוני – הלוקח על עצמו אחריות לחייו – אושרו – בכל רגע ורגע נתון מבלי לשעבד שכלו ונפשו לסמכות כל שהיא מחוצה לו. (יתכן שאדם מעביר סמכות לוועד הבית לנהל את הבניין, ואזרחים מעבירים סמכות לנהל מדינה אך אלו נעשים מתוך הבנה ורצון שכך יאה ורצוי וגם העברה זו צריכה בדיקה ובחינה תמיד).

החינוך החילוני החל דרכו כתגובה לדת הנוצרית.

מתקופת הרנסנס ההומניסטים החלו להעביר את כובד המשקל "מאלוהים" לאדם עצמו (לכן הם מכונים "הומניסטים"). למעשה זו הייתה תחילת הדרך חזרה לחיים הטבעיים של האדם לאחר שניתק עצמו מהם ושיעבד עצמו לאוטוריטה מחוצה לו (הדתות).

אחת הבעיות שהאדם מביא על לעצמו היא ניתוק הוויתו מהעיקר ולאחוז בטפל, לשכוח את המניע והגורם ולתפוס את המעטפת. זה מה שקרה לדתות. הרעיון הדתי, שתחילתו היה סדר חברתי למען אושרו של האדם, הפך לעיקר. כלומר, האדם הדתי חושב את "אלוהים" (כלומר, חוקי הרבנים והכנסייה) לעיקר והאדם טפל לו. ריצוי האל קודם לריצוי האדם – זהו התשתית החינוכית של הדתות.

תופעה זו, שהאמצעי לסיפוק צרכיו הפיזיים והנפשיים של האדם, הופכים לעיקר וחייו נהפכים לטפל רווחת היא מאוד והיא לרועץ. וסבורני שיכולתו של האדם להיות "צופה" על ידיעתו והכרתו גורמים לו ש"האידיאה" על המציאות הפשוטה נהפכת לו למציאות עד שסוגד לה ברוב הדר ומתעלם מהמציאות עצמה. ביטוי נפוץ, המשקף "רעה" זו, בפי הפסיכולוגיה: "סיגריה זו סיגריה".

תחילתו של החינוך החילוני, שהחל כאמור מהרנסס, הוא בעצם השיבה לאדם: לרגשותיו, מחשבותיו וצרכיו. להחזיר את העיקר ולהשיל את הטפל – הדת.

סיפור קצר מתקופת הרנסנס הממחיש את שכתבתי: "באחד ממכתביו תיאר פטרארקה (מחלוצי ההומניסטים) את סיוריו בין חורבות רומא העתיקה, כשסביבו המוני צליינים, העוברים מכנסייה לכנסייה בחיפוש אחר כתבי מחילה לעוונותיהם, בעוד הוא מנסה לשחזר בעיני רוחו את מראה העיר העתיקה".

בעוד יש אנשים המחפשים מחילה לעוונותיהם הבדויים ושוכחים את הוויית קיומם בא פטרארקה ומחפש את האדם, את תרבותו ההיסטורית.

תהליך החילון הלך והתגבר; ניפץ סכרים, שבר חומות, ביטל אמונות שווא ואט אט נפשו ושכלו של האדם הלך והתעצם. הפתיחות לחשוב ולהרגיש ללא מגבלות, ללא אזיקי הדת יצרו קידמה שנפש נקייה נעתקת ממקומה ומתפעלת. ההתפתחות בכל התחומים: מדע, רפואה, אסטרונומיה….ובד בבד השיבה למקור: לאדם באשר הוא לטבע ולאותנטיות. דוגמה אחת, לאחד הדברים הגדולים שהביאה החילוניות ,זה מעמד האישה.

וכאן אביא שתי דוגמאות הממחישות כיצד הדתות רמסו כבודו של אדם משום שרחקו מהטבע ושיעבדו נפשם וגופם לסמכות מחוצה להם לטקסט שבעבורם מייצג את המציאות אף שכולו דמיון.

הרד"ק (מפרשני המקרא היהודים) מסביר מדוע האישה נבראה מהגבר כפי שמסופר בתורה: "ומה שהבדילו משאר היצורים החיים כי כולם נבראו זכר ונקבה והאדם נברא לבדו, היה זה לטובת האדם ולכבודו, כמו שהוא מובדל משאר החיים בחמרו ובצורתו כי שאר החיים אין לזכר יתרון על הנקבה, והאדם יש לו יתרון על נקבתו למשול עליה ולצוות אותה כאשר ירצה כי היא אחד מאברי. וכמו שהאבר שבאדם הוא לרצון האדם להנהיגו כאשר ירצה כך האישה לאדם. ובעבור שהאדם עיקר היצירה שנברא תחילה והאישה טפלה לו ונוצרה ממנו היה כוח באדם לכל דבר יותר מהנקבה וכוח השכל גובר בו יותר מאשר גובר באישה".

לשיטתו של הרב מציאות האישה באופן טבעי היא כאבר של הגבר – הוא אינו נותן דעתו כלל לבקר את הטקסט התורני אלא רק לפרשו שיהיה תואם לדמיונו.

בראיון עם הרב אלי בן דהן (מנכ"ל בתי הדין הרבניים) הוא הסביר שעצם העובדה שאישה פסולה מלהיות דיינת אינה סותרת את חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו". הוא הסביר בפשטות שהדבר דומה לגבר שאינו יכול ללדת. גבר שאינו יכול ללדת אינו סותר את כבוד האדם כיוצא בו אישה אינה יכולה להיות דיינת ואין זה סותר את כבוד האדם.

כך ממש חוקיהם נהפכו למציאות ביולוגית ממש. וזוהי דוגמה כיצד אנשים הופכים את הטפל לעיקר.

אחזור לחינוך החילוני.

בימינו נטמעו כמה דברים גדולים מאז החלה החילוניות להשתרש.

בזמננו הדבר מובן מאליו שאישה מכהנת כרופאה, שופטת, מושלת…

מובן מאליו שכל אדם – ללא הבחנה של מוצא, מין, דת – ראוי לזכות הטבעית של אושר, זוהר וכבוד.

המדע עוסק בטבע ללא התחשבות בטקסטים של כתבי הקודש של הדתות. ואין זה מילתא זוטרתא (מובן מאליו) לאחר שבני אדם הפכו את כתבי הקודש למציאות של ממש בנפשם של הבריות. צא ולמד מהחרמות שהטילו הנוצרים על מדעני הדור. הוסף לכך שבני אדם אינם מאמינים באמת בדברים החדשים, אלא אם כן הם מתגלים כמציאות מוצקה.

המחקר ההיסטורי נעשה ללא תלות בכתבי הקודש.

וכך הלאה דברים גדולים ועצומים שהבריות מרוב שאמיתותם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאוד והשכחה רבה. ויתרה מכך האדם, משום מה, אינו מכיר טובה כשהיא מצויה וגלויה ההפך הוא נוטה להיות כפוי טובה.

אני כותב דברים אלה כדי להסביר שחינוך חילוני קיים הוא בכל פינה ובכל מקום רצוני לומר, כבוד האדם וחרותו, הלגיטימיות לרב תרבותיות, האפשרות להגשמה עצמית בכל התחומים לכל אדם באשר הוא. העיקרון של "הזכות הטבעית לחיי אושר לכל אדם" מתנוסס הוא במדינות הדומיננטיות.

ואף על-פי כן, התדמית, או כפי שכתבתי לעיל התכונה של האדם לכפור בטובה, גורמת לאנשים לזלזל בקדמה ובסדר החברתי החילוני.

עד כה דיברתי באופן כללי עכשיו אתייחס למדינת ישראל.

מדינת ישראל קמה בזכות התובנות החילוניות ההומניסטיות. מתוך ניפוץ התפיסות הדתיות, במיוחד של הנצרות והיהדות כלפי עצמה, כאילו העם היהודי, מכוח האמת האבסולוטית, עליו להיות במצב עלוב.

רצוני לומר, מרגע שאדם נמדד כאדם; ללא תגיות וסטיגמות הרי שהיכולת להגשים עצמו הולכת ומתגברת.

חופש הבחירה של היחיד לאושרו, והעמדת האדם במרכז –כל אדם במשמע, יצרו אווירה להגשמה לאומית. הרצון לחיות עם אנשים בעלי תרבות משותפת וזהות לאומית כחלק מצרכיו הנפשיים של האדם.

מתוך רוח הזמן זו עלתה וצפה התנועה הציונית, שככל אדם חפצים הם באושר וזוהר ובמדינה עצמאית לחיות חיי תרבות משותפים.

תן דעתך, ששורשה של מדינת ישראל השריש מנבט ההומניות. מהרצון לחיות חיים טבעיים ואותנטיים בניגוד לתפיסות דתיות שרומסות את התבונה, התשוקה והרגש. ולכן חפצים היו לקבע את מצב גלותם כחלק מיעוד אלוהי.

אלא, כדרכם של בריות להפוך את האמצעי לעיקר, הלאומיות שנוצרה כדי לספק צרכים נפשיים לאדם: חיי תרבות משותפים בשטח טריטוריאלי, הפכה לעיקר והאדם טפל לה. כך למעשה במדינת ישראל שמים דגש על היהודיות תוך התעלמות מהאדם.

לכן נותנים לגיטימיות למערכות חינוך השוללות את חרות האדם ומחנכות לציות טוטלי לאלוהים על חשבון האדם, וזאת בגלל שנחשבים הם כיהדות.

בסרט "חופשת קיץ" (My Father, My Lord) סרטו של דוד וולך.

מוצג קטע דרמטי של עקידת יצחק בתורה משונן ומנוגן בטבעיות, בפיהם של ילדי החינוך החרדי, כאילו דברים של מה בכך.

מתי מעט, כילד בסרט, מצליחים לחשוב ולהרגיש אותנטי. רובם גדלים כשטופים לציות טוטלי למסור את גופם ונפשם למען "האל" (הרבנים/הקהילה).

בחינוך הכללי שמים דגש על היהדות האורתודוכסית ומתעלמים לחלוטין מההומניות.

ולא רק בבתי הספר אלא האווירה הכללית בחברה שמעטפת התרבותית של יהודי קודמת להיותו אדם.

כאילו שכחו הישראלים היהודים שהם כאן כדי להיות מאושרים. הם מוכנים להיהרג ולהרוג למען מצבור אבנים אבל לא מוכנים ללמד את העיקר הטבעי והפשוט "האדם ואושרו" כל אדם.

כך הלאומיות המתבטאת בטריטוריה קודמת להיותו אדם, האדמה נעשתה משובחת מהאדם ופיסת אדמה נדונה כעידית וחיי אדם כזיבורית. וכאלה דברים שדרכו של האדם להפוך את האמצעי לעיקר והעיקר נהפך למרמס.

אסכם דבריי:

גדולתה של החילוניות במתן חלון הזדמנויות, חופש ביטוי, חופש אמונה, סקרנות, ביקורת, וכל דבר העולה על רוחו של האדם – כל אדם. יקרים דברי ההומניסטים כשלל רב וכמטמונים יקרי ערך. ואין צורך בחיפוש אחריהם מעבר לים ובשמיים ממעל אלא בפינו ובלבנו הדבר.

והיות ודברים גלויים הם ופשוטים, ודרכו של האדם להיות כפוי טובה למה שמורגל אליו, כוחות רשע של ממש בזים לכל הטוב ורוצים להשיבנו אחורה בקדמה ולהיות שופטינו כבימי קדם. לא ינוחו ולא ישקוטו עד שיראו במפלתה של הנאורות והציונות כאחת.

אני מקווה שהצלחתי להבהיר מהו חינוך חילוני.

ובפנייה אישית אליך: אלה שגדלו בבית החינוך החרדי ובלבם "חומות של תקווה" – ואתה אחד מהם – בידם לעשות שינו יותר מאלה שגדלו בחינוך הכללי שמרוב הרגלם שכחו את חילוניותם, מרוב הרצון לזהות יהודית מתעלמים מהאדם.

בברכת חרות

דעת – אמת

ללא ספק יש כזה דבר חינוך חילוני.

בוא נתחיל ונאמר מראש. – אני לא מרוצה מהאופן שמדינת ישראל מחנכת את הילדים.

אני חושב ש

1. אין מספיק כסף

2. חלק מהכסף שיש מושקע אצל אנשים מושחתים ולא ישרים. (זו דעתי על פולטיקאים בכלל ולא על אנשי משרד החינוך באופן כללי.)

3. האנשים שמלמדים בבית ספר (אני לא בטוח שהם ראויים לתואר מורים) – הם אנשים חלשים מאד.

4. יש יותר מדי אלימות ואדישות בבתי הספר.

5. בוגרי בית ספר תיכון אינם יודעים הינם מבינים אפילו מהי מהות של הוכחה מדעית ומה ההבדל בין הוכחה במדעי הטבע להוכחה במדעים מדויקים.

אבל מכאן ועד לדעה שהחינוך החילוני (ובמיוחד בהשוואה לחרדי) – פשט את הרגל הדרך ארוכה מאד.

מהחינוך החילוני יצאו נבחרות ישראל בעשרות ענפי מחשבה וספורט.

מהחינוך החילוני יצאו נערים ערכים (כל אחד לפי ערכיו שלו) בנוער הגבעות, בהתישבות העובדת, בחברה להגנת הטבע, ב"תנו לחיות לחיות", נערים ונערות שעושים שנות שרות ועוד. (כמובן שלא כל הערכים משותפים לכולם. ואם זאת אני מעריך אנשים הפועלים על פי צו מצפונם גם כאשר אינו זהה למצפוני)

אני חושב שמכיוון שהחינוך החילוני מאפשר יותר "בחירה". ומכיוון שילדים ונוער אינם בשלים לעשות את כל הבחירות לבדם – יש רבים שנופלים למלכודות כגון סמים ואלכוהול. הפתרון צריך להיות באחריות ההורים – שזה אגב תפקידם – להיות חלק פעיל בחינוך ולא להזניח את הילדים ולהעביר את האחריות למדינה.

אני ממליץ לך לשאול את השאלות הבאות בני נוער חילונים ודתיים ולהחליט איזה מערכת חינוך טובה יותר… ( לא משנה אפילו הגיל.)

1. כמה שפות אתה יודע – המדוברת בעולם בתפוצה מסוימת (למשל אנגלית, ערבית צרפתית רוסית) לא שפות מתות (ארמית, יידיש)

2. כמה ספרים מקוריים קראת החודש בפעם הראשונה

3. כמה סרטים חדשים ראית?

4. האם תוכל למנות 5 שמות של מנהיגים בין לאומיים בעלי השפעה מהותית על חייך? מה בדבר 5 דמויות היסטוריות מהותיות?

5. האם תוכל למנות 5 שמות של שרים במדינת ישראל? מה בדבר 5 דמויות היסטוריות בתולדות הציונות?

6. מי זה פבלו פיקאסו? אוקלידס? אלוויס? זאן דארק? לואיס ארמסטרונג? יעל ארד?

7. מי היה טרזן? קפטן קירק? לורל והארדי? אן מאנבולי? הלן מטרויה?

8. האם תוכל למנות שמות 10 חיות שונות שראית בחייך? האם תוכל להבדיל בין מסטיף לטרייר?

9. האם תוכל למנות שמות 10 צמחים שונים?

10. האם אתה יכול להוכיח את משפט פיתגורס?

נראה לי שדי מהר תשתכנע עולמו של מי עשיר יותר

נצר זיידנברג

גם חינוך דתי יכול להגיע רחוק.

בתור בוגר מערכת חנוך דתית לאומית אני מוכרח לציין שהדרך בה התחנכתי אינה ראויה להשמצות ויכולה להגיע רחוק.

לדעתי כאשר משולב באופן הלימודים גם פן דתי המשמעת בלאו הכי יותר קלה להשגה (מבחינה רעיונית) לעומת החינוך החילוני שם אינה קיימת סיבה לפיה יש להיות בשקט בשיעורים וכד'.

כאשר החנוך הוא על בסיס חילוני ישנה הבעיה שאין ערכי ברזל שניתן לעמוד בהם באופן גורף ולעומת זאת,בחינוך הדתי כולם במערכת כפופיםב לרעיון הדתי כך שמכוחו ישנה סמכות למחנך.

בנוסף לכך, לדעתי, אין ערכים אמיתיים שאפשר לחנך עליהם בחנווך חילוני. ערכים כמו שיוויון ודמוקרטיה הם ערכים שתכליתם ליצור חברה מסויימת (קרי, ערכים אמצעיים) שברגע בו אותה מטרה מושגת אין לערך זה כל חשיבות. לעומת זאת, ערכים כמו כיבוד הורים, לימוד תורה, אהבת מולדת וכד' הם ערכים שאינם תלויי מצב, כלומר, אין מצב סופי בו נוכל להגיד שערכים אלה הוגשמו משום שהם אינם חותרים להגעתו של מצב כזה ועל כן ישנה תשתית פילוסופית יותר רחבה לערכים כגון אלו. (להרחבה ראה בספר "שתי עגלות וכדור פורח" מאת מיכאל אברהם)

לסיכום, אני בטוח כי גם החינוך הדתי לאומי מסוגל לספק חינוך במלוא מובן המילה וכמובן שבוגריו יוכלו לענות תשובות מספקות לחלוטין על השאלות שהוצגו כאן (למרות שאני לא בטוח כמה הסרטים החדשים מהווים מדד לאיכות החינוך) וכמו כן יוצאים עם רקע נרחב במסורת ישראל שלעניות דעתי מפתח את דרכי החשיבה בצורה שבה מקצועות המדעים בבית הספר אינם מסוגלים.

חיים מרי

חיים,

מסכים איתך שלחינוך הדתי לאומי יש פוטנציאל אבל גם בו יש בעיות:

1) הפרדה בין המינים ודיכוי המיניות של אנשים צעירים בצורה פוגענית ולא אחראית.

2) דיכוי המחשבה הביקורתית.

3) פוליטיזציה של החינוך (אינדוקטרינציה לימין פוליטי).

מנשה

מנשה,

לדעתי, יש להפריד את הבעיות שמנית לשני סוגים- בעיות הנובעות מאידאולוגיה ולכן הן רצויות במערכת ובעיות פרקטיות אשר באות כתופעת לוואי ולא כתוצאה רצויה.

באשר לחוסר החשיבה הביקורתית- גם פה לדעתי יש לבצע חלוקה: ביקורתיות כלפי חשיבה דתית וביקורתיות בכלל, כערך.

באשר לביקורתיות הדתית- אצלי אישית בבי"ס דווקא עודדו לשאול שאלות והיה אידיאל הטוען שלא רוצה שנהיה "רובוטים שמקיימים מצוות" אולם בכל זאת ניתן לסווג בעיה זו כבעיה אידיאולוגית. כלומר, אידאולוגית ישנו רצון שתהיה תשובה אחת לשאלות ששואלים אתייחס לנק' זו בהמשך.

באשר לביקורתיות הלא דתית ועידוד לימניות- אלו בעיות פרקטיות.הנהלים אוסרים על מורים להביע דיעה פוליטית (ודרך אגב, התלמידים עושים מטעמים באם הם תופסים מורה מביע דיעה פוליטית כזו או אחרת).אולם,המציאות יצרה שרוב אנשי החינוך הדתי לאומי משתייכים לצד הימני של המפה הפוליטית. מצב זה הוא מצב "ביצה תרנגולת" בו לא ברור מה גרם למה- האם אנשים ימנים הולכים לחינוך דתי או שחינוך דתי מעודד חשיבה ימנית. אישית, אני דוגל בדיעה הראשונה שעצם היותם של אנשים ימנים (ודתיים) גרם לביאתם לחינוך דתי ולא להפך. למרות זאת, הן החשיבה הביקותית והן הימניות הן בעיות לוואי ואינם עקרוניות (במובן אידאולוגי). לצערי, בכל חינוך שהוא קיימות בעיות כאלו, אין חינוך מושלם. מקבילה לכך ,לדעתי, בעולם החילוני הוא שעידוד החשיבה הביקורתית, בתור ערך כשלעצמו, מייצר בעיטה במוסכמות ופריקת כל עול שהוא.

באשר לבעיות האידיאולוגיות- דיכוי המיניות ודיכוי ביקורתיות דתית (התלבטתי איפה לסווג נושא זה) , למעשה כל חינוך לאידאולוגיה אמיתית (הטוענת לאמת) נאלץ ל"שלם מחיר" כמו שכל אמירה על העולם לוקחת את הסיכון שהיא עלולה לטעות (אמירה המייחסת לזוגיות קדושה גוררת את התפיסה לפיה יש קשר אינו יכול להיות "סתם בשביל כיף" ולכן יוצרת דיכוטומיה שאינה מובנת לצופה מהצד). ההולכים לחינוך דתי מודעים ל"מחיר" זה ומוכנים לשלמו. לאדם חילוני כמובן, יהיה בלתי אפשרי לשלם מחיר זה כיוון שאין הוא רוצה "לקנות" את הסחורה.

אחדד את טענתי, החינוך הדתי לאומי הוא אופטימלי לדתיים ובתור חינוך עבור אנשים דתיים אין הוא נופל מחינוך חילוני לאנשים חילונים.

בברכה, חיים.

תוכן:  

תגובתי לחיים מרי…

אם דבריך היו נכונים הרי שהיינו רואים דתיים לאומים מצטיינים ואיננו רואים זאת.

היו דתיים לאומים בנבחרות ישראל במתמטיקה, פיזיקה, ברידג, שחמט, דיבייט….

אוניברסיטת בר אילן היתה עומדת באותה שורה כמו הטכניון…

כמובן שזה לא המצב….

הסיבה היא מאד פשוטה – לא ניתן לחנך על יסודות לא רואיים וערך החרות – הערך היחיד שניתן לבנות עליו – הוא הערך שאתם רוצים לאבד. דוקא הדבר שאתה מתגאה בו – הקשבה בשיעורים – הוא ערך של רוע ובינוניות.

רוע – מכיוון שהקשבה מתוך יראה ופחד מביאה לחוסר סובלנות כלפי מי שאינו חושב כמוך. ואם אתה מקשיב מרוב פחד אתה גם תכה את מי שלא יקשיב.

ובינוניות – מכיוון שחתירה להקשבה ולרמה אחידה תדכא את המצוינות, את האינדיבידואליות האישית וכל תכונה שהאדם המודרני מעריץ. היא תעודד את הכיתה להדרדר (כי בלאו הכי אין התקדמות אישית אז למה ללמוד?)

אין שום סיבה להקשיב בבית הספר מכיון ש"מורה" שקיבל 400 בפסיכומטרי לעולם לא יהווה מדריך לחיים. ללמוד לחיות ממי שהפך להיות עובד מדינה זה כמו ללמוד הורות מיוזף פריצל.

המטרה יחידה שמשרת בית הספר היא להיות ביבי סיטר ולשמור את העבריינים מחוץ לרחוב – לכמה שעות ביום. אני שמח להגיד שהדבר הכי מועיל שלמדתי בבית הספר היה לשחק קלפים. אין לי ספק שבשעה של משחק על שולחן ירוק אני למדתי יותר – על אנשים, היגיון והיסתברות ממה שכל אדם יכול ללמוד בבית ספר.

(הדבר השני הכי מועיל שלמדתי היה שחמט עיוור – פשוט כי המורים לא נתנו לנו להביא לוח)

מה לדעתך לומדים בבית ספר בימנו? תוכן פוליטי שמוחלף על ידי שרי חינוך שונים?

פתרון טכני של בעיות בלי שום הבנה מאחורי זה? גאומטריה בלי להבין את הבעיות של הפוסטולט החמישי?ספרות זולה או בילתי קריאה? היסטוריה של העליה השניה באופן שהוכתב על ידי מפא"י… שאינו רלוונטי בעולם גלובלי וניתן לקריאה על ידי כל מי שהדבר מעניין אותו על ידי חיפוש בגוגל? סוציולוגיה?

את הקומדיה של דאנטה לא ילמדו בבית ספר… גם לא את אריסטוטל. לעולם לא נקרא בבית ספר את אפולוגיה ,"יש לי חלום" ,"נאום גטיסבורג" או את הנאום על כבוד האדם של פיקו דלה מירנדולה. במקום זה נלמד את "על השחיטה". אנגלית לא נלמד. אנגלית לדעתנו דוקא כן… (השפה הזאת שכשאנחנו מדברים אותה אנחנו חושבים שאנחנו מדברים אנגלית ושאר העולם חושב שאנחנו מדברים איידיש…) אם נלמד משהו של צרציל זה יהיה "צליל מכוון"… על מלחמת האזרחים, נדידת העמים או מסך הברזל נלמד כבר בערוץ דיסקברי…. אבל הודות לחנוך החילוני שלנו, ההברזות, והעובדה שאנחנו יודעים מתי לא להקשיב יש לנו סיכוי שלא יגרם נזק… לפחות לחלקנו.

ביום שבו בוגר בית ספר תיכון יוכל להסביר למה בפיזיקה אפשר להוכיח על ידי ניסוי ובמטמטיקה אי אפשר… יוכל להגדיר גבול, למה צריך לשאוף בחיים להמנע ממשחקי סכום אפס. יוכל להסביר למה בכלל צריך גאומטריה אנליטית… אני אסכים שלומדים משהו בבית הספר. עד אז אני אמליץ לכל ילד לשמור על הסקרנות הטבעית – זאת שהחרדים כל כך ממהרים להכחיד ואולי יצא ממנו משהו. לבחור מה אני רוצה לדעת ולמי כדאי להקשיב זה ערך. "להקשיב כי צריך" זה אנטי ערך שמייצר אנשים אלימים ורעים. שלא יהססו לפסול ולהכות את האחר כי צריך.

אה כן.. ובגלל דוסים שטופי מוח זקנות ילמדו אותנו חינוך מיני לאוטיסטים אבל אנחנו לא נקרא את ההנאה שבאיטיות…. זה זימה אני יודע.

נצר

תוכן:   שלום לכולם…אני יינסה קצת להסביר את שאלתו של האברך הנ"ל ואחר כך אתייחס לחלק ההתגובות[ונצר אתה תהיה הראשון..]..א..אני מבין את שאלתו של האברך ולצערי ירון נגעת ולא נגעת בנקודה ..הוא שואל תכל"ס איפה אני יכול לחנך את ילדיי היום?אז נכון שבכללי ההסבר של ירון על עצם וההכוונה שאמורה להיות וההיסטוריה של החינוך החילוני וכ"ו בסדר גמור אבל הוא שואל תכל"ס הריי היום זה לא פלא לראות את תוצאות החינוך החילוני [תלמידים מכים מנהלים בבתי הספר כתבה אחרונה ידיעות]..[אני פוחדת להגיע לבית הספר מורה כתבה שבת לפני כמה שבועות ידיעות]..[בסטטיסטיקה האחרונה קרוב ל60 אחוז מילדיי בתי הספר מוטרדים בצורה כזו או אחרת מי מינית ועד מילולית מחבריהם]…[בתי הספר מיסטר נצר נמצאים במקומות האחרונים בהשכלה הכללילת דו"ח ועדות בתי ההשכלה והלימוד האחרונים…יותר נכון לפניי עיראק ומרוקו]…ואני בא ושואל ריבונו דכוליי עלמא…זה החינוך???לשם אתם שולחים את הילדים??הריי מבחן האמינות זוהי התוצאה ובתוצאה המצב לא טוב נקודה..ואני יעלה עוד נקודה..אחת הבעיות בבתי הספר הכלליים זוהי שאין ביקורת בקבלת תלמידים שזה אומר יכול באמת לבוא ילד חילוני מבית שחינוכו הוא על ערכים ילד עדין למראה ובאותה כיתה בדיוק יישב איתו יילד שהגיעה מבית שאימו עוסקת בזנות אביו בסרסוריי סמים ואחיו יושב בכלא על אונס אחותו הקטנה ..אני יודע ציור קיצוני אך קיים..ואותו תלמיד יושב עם אותו תלמיד אחר והתוצאה בהתאם …אני לא אומר שצריך שתהיה אפלייה [כמו למשל בחינוך החרדי..]אבל כאחד שמסתכל על העולם בענים פיקחות אני מאמין באחדות לא באחידות..שזה אומר שטוב שיש אחדות כחברה אבל אין מה לעשות יש אנשים מחונכים יותר שגם קיבלו חינוך כזה ויש פחות ויש הרבה פחות ואני לא יירצה שילדיי יתחנכו אחרי שהשקעתי ומשקיע אני בהם את כל כולי יתחנכו יחד עם אותו יילד שהוריו לא השכילו ולא משנה מאיזה סיבה לחנכו בשום אופן..אז נכון שאני ישמע לא רצוי אך מה לעשות ילדיי חשובים לי קצת יותר מילדיי המסומם והזונה סליחה על הביטוי..וכאן בדיוק הנקודה האמיתית בשאלה..בחינוך הדתי והחרדי לפניי שאתה מכניס ילדיך למקום יש בירור קצר קרטניון לקבלה וחברים זה לגיטימי בכל העולם לא להיבהל אני יודע שיהיו כאן כמה שחושבים שהם הומניסטים שירימו גבה[הומניסטים כמובן שאני לא רואה אותם במחסומים כשחייל מנוול ורשע שהגיע לא מזמן מארץ הקומוניזם משפיל תושביי הארץ הזאת]…אני כאזרח גם אירופה..יש לי אזרחות צרפתית..יודע שגם שם אי אפשר להיתקבל למוסדות באיזורים מסויימים בלי סוג של ועדת קבלה..וד"א..זה נהוג גם בקיבוצים המתפוררים של מדינת ישראל..וזאת בעצם הנקודה… ולנצר היקר………..הדוגמאות שאתה מביא בהשוואה לחינוך פשוט סליחה על הביטוי גורמות לי להתפרצויות צחוק דיי רבות ..מה הקשר ההשוואה שהבאת מי יודע מה??רש"י מכיר ??דון יצחק אברבנל מכיר??רשב"א מכיר??ר"ן מכיר??ר" אברהם זכות…אחד ההממציאים של ימיי הבניים מכיר???בן איש חי מכיר??וכ"ו וכ"ו לא ידעתי ששחנקיי בריד"ג זו התרבות אצלך או שחקניי שחמט או מי מכיר את פיתגורס או את שפינוזה או סוקרטס במה זה מעשיר את תרבותו של הצעיר במה??יש כאלה שמתעניינים בזה ויש שלא …זה מה יש אבל בתרבותו של העם ממנו אתה מגיע כמה אתה כן יודע??האם ידעת שכששאלו תלמידים בישראל מה זה סידור??הם אמרו זה סידור עבודה??האם ידעת שהכישלון בתלמידי ישראל זה בתנ"ך ממנו נפנפ בן גוריון הרשע בידו כששאלו אותו מה לך כאן?למה באת לכבוש אדמה של תושבים ערבים הוא כמובן ישר הוציא את הספר הזה שנקרא תנ"ך..בקיצור אני מצפה ממך קצת להתעלות מעל שנאה מיותרת כלפיי חרדים[אתה מזכיר לי את גתה ההומניסט הדגול שלא רצה לגנות את פוגרום היהודים חחח הומניסט]..לא שאני בא להשוות אותך חלילה אבל לפעמים וזה גם טבעו של האדם או כמו שניצ"ה אהב לומר החיה המשוכללת שנקראת האדם זה לאהוב אחרים ולשנוא אחרים עוד יותר [לסיכום..אני יודע שתשובתי זאת מאד קשה אך היא תנעם למתבונן בה ולמחפש האמת]בברכה לכם יוסי.

תוכן:   שלום נצר,

כמדומני שאת תגובתך ניתן לחלק ל-2 טענות:

1. פרקטית אין דתיים מצטיינים.

2.לא צריך בי"ס- זהו פשוט בית כלא לילדים והמורים לא ראויים.

באשר לטענה הראשונה- זו פשוט שגיאה, רבים מחבריי בצבא משרתים ביחידות עילית שהמתקבלים אליהם נדרשים ליכולת אינטלקטואלית די גבוהה לטעמי וכמו כן אני אישית השתתפתי בתוכנית מואצת לבגרות במת' (ואף סיימתי בהצטיינות). כמו כן כמות נכבדת מחבריי הקרובים עברו בנקל את מחסום ה-750 בפסיכומטרי (למרות שלדעתי זה לא אומר יותר מזה מדבריך נוצר הרושם שזהו קריטריון חשוב…). למרות זאת, לדעתי אין ראיה מסטטיסטיקות ודוגמאות למינהן. הייתי שמח אם תנמק רעיונית למה אנשים דתיים אמורים להצטיין פחות בלימודים (וכי אין בטכניון אנשים דתיים ?!).

ובאשר לטענה השניה- אם כל תכליתו של הבי"ס הוא בית כלא משופר אז אין כל נפקא מינה בין בי"ס דתי לחילוני שהרי בשניהם ישנם מורים שקיבלו 400 בפסיכומטרי בתור כלבי שמירה ואף יש יתרון לבי"ס דתי כיוון שבו שעות השהייה בבית הסוהר ארוכות יותר בד"כ (עקב מערכת עמוסה המכילה גם מקצועות קודש וגם מקצועול חול). אישית,אני חושב שיש מה להציב ציפיות לחינוך בגיל צעיר ואחת הראיות לכך היא חשיבותו של נושא זה סביב שולחן הלימודים והעובדה שנושא זה נוגע בלב כולנו.

אם פיספסתי את אחת מטענותיך אשמח להגיב.

בברכה, חיים