16 שנים • Anon רציתי לשאול מה מונע מהמוסד הרבני בארץ ישראל לחוקק ולתקן את ההלכה, במקומות בהם ברור שאפשר לעשות כן.
ז"א – מבחינה הלכתית, מדוע אין סמכות לחוקק?
(על פי הבנתי מדובר בחוסר סמכות הנובע מאי-קיומו של בית הדין – סנהדרין הגדולה. אם כן, מדוע לא יקימו אחד?)
תודה!
עודד
צוות
אתן הקדמה כללית ולאחר מכן אשיבך בפרוט.
דת יהודית משעה שאיבדה את עצמאותה המדינית, משלהי בית שני, אינה יכולה לקיים בית-מחוקקים.
והסיבה ברורה, כדי שלבית מחוקקים יהיה תוקף זקוקים לאוכפי החוקים כלומר, צבא ומשטרה ויתר מנגנונים שמדינה מתפקדת.
אפילו חכמי התלמוד שימשו,באופן פורמלי, כפרשני החוק ולא כמחוקקי חוק.
אלא שהיהודים בתפוצה קיבלו את הכרעותיהם מרצון – ולא מכוח בית מחוקקים- כפי שכתב הרמב"ם:
" כל הדברים שבגמרא הבבלי חייבין כל ישראל ללכת בהם וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא ולגזור גזירותם וללכת בתקנותם. הואיל וכל אותם הדברים שבגמרא הסכימו עליהם כל ישראל" (הקדמה ליד החזקה לרמב"ם ).
אומנם, יתכן שבני קהילה מסוימת יקבלו על עצמם גוף שיכריע "ויחוקק" עבור בני הקהילה מבלי שתהיה אפשרות לאכוף את החוק. ובן קהילה "שימרוד" יסולק מהקהילה. בדומה לתקנון "מועדון" וכיוצא בזה. כלומר, יהווה בית המחוקקים (בלשון חז"ל סנהדרין) תוקף לדברים הנוגעים לבני הקהילה מבלי יכולת להעניש עונשי מוות, מלקות, קנס כספי ומאסר.
למרות אפשרות זו, מועדון הקהילה היהודית נמנעו מלהקים גוף עליון כזה – סנהדרין – מאז שפסקה "הסמיכה".
אכן בתקופת השולחן ערוך (הרב יוסף קארו) היה ניסיון להסמיך רבנים ולהקים מעין בית מחוקקים אך הוא לא קם עקב התנגדות המהרלב"ח (רבי לוי בן חביב כיהן כרבה של ירושלים במאה ה- 16) בטענה שאי אפשר בזמנינו להסמיך רבנים (שו"ת מהרלב"ח סימן קמז). יש כאן בעיית הביצה והתרנגולת: רק רב מוסמך יכול להסמיך.
לאחר הקדמה זו אתייחס לשאלתך:
מוסד הרבנות הראשית אינו מוסד המקובל על רוב הציבור היהודי-דתי.
זהו למעשה מוסד בעל גושפנקא "חילונית" כלומר, בית המחוקקים החילוני הסמיך את הרבנות הראשית לדון במקרים מסוימים את אזרחי מדינת ישראל היהודים. כמו: דיני אישות.
מכאן אתה למד שאין למוסד הרבנות רלוונטיות דתית אמיתית (זאת הסיבה שתשמע בתקשורת את התקפלות הרבנים הראשיים מפני "גדולי הדור החרדי").
לא זאת אף זאת, שהרבנים הנבחרים למוסד הרבנות אינם רוצים ואינם יכולים להפוך עצמם לבית מחוקקים דתי. אם ינסו לעשות זאת הם יהפכו ללעג וקלס בפני "חברי המועדון החרדי".
ולשאלתך, מדוע שהציבור החרדי והדתי לא יקימו בית מחוקקים בלשונם: סנהדרין? כלומר, יקימו להם גוף פנימי, ללא יכולת ענישה ואכיפה, אלא מעין דמי של בית מחוקקים לחברי המועדון.
כפי שציינתי לעיל אין רוח כל הפוסקים נוחה עם זה – כדי להקים בית מחוקקים צריכה הסכמה גורפת של פוסקי ההלכה.
דבר נוסף, גם אם יתגברו על המכשול "ההלכתי" (שאין אפשרות להסמיך) עדיין מכשולים רבים לפניהם. הם צריכים אחידות הנראית לעין וכרגע אין אותה. מספיק לתור אחרי מספר בתי הדין ובמספר "החיידרים" והישיבות התואמים כל קבוצה וקבוצה בנפרד כדי להבין שגדול פילוגם מאחדותם.
וכי חסידי סאטמר יקבלו את רבני הסנהדרין של הליטאים, ותלמידי הרב ש"ך יקבלו את רבני חב"ד… וכך הלאה.
לסיכום: הציבור החרדי והדתי אינו יכול להקים בית מחוקקים:
א. הוא לא יכול (אין לו מדינה – צבא ומשטרה – משלו).
ב. הוא לא יכול מבחינה הלכתית פנימית.
ג. הוא לא יכול מבחינה ארגונית מעשית.
ד. הוא לא רוצה.
בברכה
דעת – אמת
לפני שנים רבות היה לי ולאחרים רעיון שיווקי שדרש אישור של המכון הטכנולוגי לעניני הלכה להפעלה בשבת. פנינו אליהם, ותשובתם היתה שרק כאשר מוצר נמצא כבר בשוק, ויש לחץ מהציבור לאפשר שימושו בשבת- רק אז יטפלו באישור. מאחר וללא אישור שימוש בשבת איש לא היה מוכן לפתח את המוצר, הרעיון נגנז, וחבל. אירוע זה מתייחס לתשובתך ד'- החרדים אינם רוצים שום חידוש. פסקי ההלכה שלהם מתמצים בהאם מותר לחטט באף בשבת.
רם