רציתי רק להודות לכם שנחשפתי אליכם .
אין לי מילים. אני עדיין בחור ישיבה אבל בדרך החוצה לחופש.
מה שמוזר לי איך כבחור ישיבה לא נחשפתי ל"פלפולים התלמודיים" המוזרים שאתם מציגים.
אני מסיים שנה שלישית בישיבה גדולה ולא שמתי לב לדברים.
יישר כוחכם עלו והצליחו בכל מילי דמעלי.
אני
שמחה גדולה לראות פרות עמלנו בעודנו ממשיכים לחרוש ולנטוע.
הערתך בדבר מוזרות התלמוד שלא נחשפת אליה, ידועה ומוכרת בכל תחומי החיים.
אדם רואה מה שהוא רוצה לראות. עיניו של אדם תרות אחרי רצונו.
אתן לך דוגמה נוספת לנמצא כבר באתר.
בעוסקי בנושא "רפואות חז"ל" נוכחתי לדעת שפעמים חז"ל דנים בסוגיות רפואיות כאילו דיני גניבה ונזיקין לפניהם. ברור, שאתה כבחור ישיבה, לא נתת דעתך על זה ויתירה מכך, דרכם של בחורי ישיבה לדלג ולקפץ כאשר נפגשים בענייני רפואות, שדורשים זיהוי צמחים ומפגש תמוה עם רעיונות רפואה הזויים.
אתרגם את הסוגיה מתוך מסכת שבת, קיא ע"א:
במשנה נאמר: שביום שבת אסור לאדם שיש לו כאבי שיניים לגרגר בחומץ ולפלוט. משום שחכמים אסרו לרפא בשבת חולה שאין בו סכנה.
שאל רב אחא אריכא את רבי אבהו: משתמע מהמשנה שגרגור פיו עם חומץ מועיל לכאבי שיניים. והלא מהכתוב במשלי (פרק י, 26) משתמע שהחומץ רע לשיניים: "כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו".
השיבו רבי אבהו: חומץ שמקורו מענבים שהחמיצו רע לשיניים וחומץ שמקורו ביין שהחמיץ מועיל לשיניים.
וממשיכים בגמרא להשיב: ואם תרצה לומר בלשונם: "איבעית אימא", הכתוב במשלי והכתוב במשנה עוסקים בחומץ שמקורו מיין שהחמיץ. כשיש מכה בין שיניו החומץ מועיל כשאין מכה בשיניו החומץ מזיק.
תן דעתך על מסקנות רפואיות הבאות מתוך סתירות בכתובים ויישובם מתוך דעתם בבית המדרש. ויתרה מכך, הם מביאים גירסא של "אם תרצה לומר" כאילו יישוב סתירות בנושאי עיון נזקי שור ופרה עסקינן.
בברכה
דעת – אמת