מדבריך אני מתרשם שעדיין אינך לוקח אחריות על חייך ואתה משליך את יהבך על פתרונות "קסם" למצוא מזור למצוקתיך. מצוקת מות אימך גורמת לך ולמשפחתך להפוך לעבד נרצע לתקוותיך. כניסתך לדת מטעמי רוגע ושלווה הם אשלייה, הדת היהודית לא מתימרת לתת רוגע ושלווה ההפך הוא הנכון. הדת תובעת ודורשת מהאדם עבודה, עמל וביטול הרצונות הטבעיים אל מול רצון "האלהים".

וכי איזו שלווה מספקת הדת לילדים שנולדו ממשכבי ניאוף? הם נידונים להיות ממזרים, ומוקעים מקהילתם ואינם יכולים להינשא לבחירת ליבם!

וכי איזו שלווה מספקת הדת למי שהוא בעל מום שאינו יכול להוליד (כרות שופכה ופצוע דכא)? הוא אינו יכול להינשא לבחירת ליבו!

וכי איזו שלווה מספקת הדת לנשים המנושלות מרכוש הוריהן?

שאלות אלה ורבות כמותם אילצו את אנשי הדת להרחיק את "השלווה והרוגע" לעולם הבא. הבטחת התורה לאריכות ימים למכבד את אביו ואימו, מתפרש ל"עולם הבא".

שים לב לדבריך, אתה כותב: "אומרים לי שזה ייצר הרע" , מדוע אינך מברר את משמעות המונח "יצר הרע"? אם תבדוק היטב תגלה שהמושגים "יצר הרע", "מעשה שטן" הם ביטויים סובייקטיביים בלבד ואין להם משמעות אוביקטיבית.

כלומר, כל מעשה הנראה בעיני אנשי הדת כמעשה פסול יכנוהו "יצר הרע" ואילו אתה כאדם בוגר, משום מה, אינך מתימר לחשוב בעצמך ולהחליט מה טוב ומה רע עבורך?

עצתי אליך לקחת אחריות על חייך ואל תשליך את גופך ונשמתך "לשטן" (לאנשי הדת).

בברכה

דעת – אמת