שאלת הזהות בעידן המודרני היא מהבעיות החריפות והטורדות את האדם המערבי והליברלי.

המתח בין הצורך לזהות אישית ושייכות לקהילה לבין המוסר האוניברסלי הוא נושא קיומי לחברה ההומאנית.

בעייה זו מתבטאת במלוא חריפותה בציבור היהודי שהתנער מדת ההלכה (מערכת משפט המתייחסת ליהודים בלבד כבעלי זכויות) ומקבל על עצמו את הערכים הנאורים והשוויוניים.

בעייה זו אינה עומדת רק בפני נער , אלא בפני מדינת ישראל המוגדרת כמדינת היהודים. "מדינת היהודים" מאכלסת חילונים, מסורתיים, רפורמים, קונסרבטיבים, אורתודוכסים ושאינם יהודים.

האורתודוכסים שההלכה, על פי אמונתם, היא דברי אלהים חיים, אין להם בעיית זהות משום שאינם מתיימרים להביא שוויון לעולם; שוויון בין גבר לאישה ושוויון בין אדם (יהודי) לאדם (גוי). הם מוכנים להפלות נשים, חילונים וגויים "כי כך 'אלהים' (כלומר הרבנים) קבע".

החילונים שקיבלו על עצמם את הערכים הליברליים אך עדיין רוצים לשמר את התרבות היהודית ולשמור על יחודם בתוך העולם הגלובלי, אין להם משנה סדורה ואף לא נתנו את דעתם ברצינות לשאלה – כיצד הם משלבים את התרבות היהודית יחד עם הערכים האוניברסליים.

תוצאה מבישה של בילבול וחוסר בהירות אלו, היא מערכת החוקים במדינת ישראל. מצד אחד חוקי מדינת ישראל מתיימרים להיות שוויוניים, כנדרש מחוק יסוד "כבוד האדם וחירותו" ,מצד שני "דיני אישות" הם על פי ההלכה המפלה בין גבר לאישה , הכופה על אלמנה "טקס חליצה" ועל חרשת אלמנה לקיים משגל עם גיסה הנשוי לאישה אחרת.

ליתר הרחבה בנושא זה ראה את תשובתינו: "התבוללות" וכן "הדתיים כמוזיאון חי לשימור הישן" וכן "טהרת המשפחה כחלק מזהות יהודית" וכן "מה כתוב במזוזה".

לגבי שאלתך: "כיצד עלי להגיב לטיעוניו של נער מתבגר שמתעקש לשים תפילין ", חייו הפרטיים של הנער אינם מעיניינך. כאילו שאלת: כיצד אני צריך להגיב לנער מתבגר המתעקש להתנדב למשמר האזרחי כי רק כך הוא מרגיש ישראלי.

אם כוונתך שהנער אינו מסתפק בהנחת תפילין אלא מקבל על עצמו גם את ההלכה "אישה פסולה לעדות" וכן את ההלכה "שאסור לחלל שבת כדי להציל גוי" אזי אתה צריך להגיב בהתנגדות נחרצת למעשיו הנתעבים, אם ליברל אתה.

בברכה

דעת – אמת