שלום עופר,

רוח האדם ותרבותו דין אחד לה כהתפתחות המדע .

כשם שהמדע החל בעמל וסבל – הקדמונים הצטרכו לייצר את הצבת הראשון ללא צבת אלא בעמל רב כפי שסיפק להם הטבע ובימינו אנו מיצרים ביתר קלות את הצבת עם הצבת הראשון שיצרו עבורנו הקדמונים – וכיום יחשב לטיפש מי שישתוקק לחזור למדע הראשוני.

כך לגבי רוח האדם ותרבותו.

השאיפה במדע לדעת ולהתפתח מנקודת הידע בהווה שהתהוותה מהעבר. ברגע שהסקנו מסקנה חדשה הישן נהפך להיסטוריה כך לגבי זהות האדם והשתיכותו. העבר וההווה התרבותי והמשפטי צועדים לקראת אושרו של האדם הנבנה מנקודת הזמן בהווה שהתבסס על העבר וברגע שהכרת האדם השתנתה ועמה תרבותו העבר נהפך להיסטוריה.

כך גם לגבי היהדות.

בתחילה עובדי עבודה זרה היינו, לאחר מכן עובדי יהוה בבית שנבנה עבורו, לאחר שחרב ביתו עסקו היהודים בשימור הקהילה בפרקטיקות שתאמו חיי כפר וקהילה מבודדים מהעולם. כיום הדת היא היסטוריה (הדתיים והחרדים אינם מייצגים דת יהודית אלא הם ככת שולית, אף שמספרם גדל , החיה בבועה מנותקת מהמציאות הריאלית).

היהדות התקדמה לעבר עידן חדש ועולם ישן מאחורינו.

בברכה

דעת – אמת

ירון

האנושות התקדמה קצת מאז האידאליזם האבסולוטי של המאה ה19. יש לי חשש מובנה מכל אדם שאומר "עולם ישן נחריבה עולם חדש נקימה". זה בדרך כלל לא נגמר טוב.

אפשר להמשיך ולשאוף אל העתיד בלי להחריב עולמות. אין זה אומר שאני מייחל לכך שהדתיים ימשיכו בהזיותיהם. רק שהייתי הרבה יותר שמח לראות אותם עוברים להזיות קצת פחות אובססיביות וקיצוניות. שיראו את היהדות כמסורת ותרבות, ולא כאמת אלוהית אבסולוטית ומחייבת. ברגע שזה יקרה אני מאמין שהרבה בעיות ייפתרו בלי צורך בהחרבה.

דובי

שלום דובי,

אין צורך להחריב עלמות באופן מלאכותי ובהצהרות.

הקידמה מתקדמת לה באופן טבעי והישן נדחק לשוליים כיאה לו.

ושוב, הדבר דומה לגילויים המדעיים הדוחקים הצידה את הידע הקודם.

פעמים שגילויים גדולים גורמים לשברים שברים ולאובדן זהויות כמו גילוי קופרניקוס, אך גם זה תהליך טבעי הבא כהתפרצויות.

בברכה

דעת – אמת

לעופר: אתה צודק אך גם טועה….. אין ספק בתרומתה הגדולה, המשמעותית והייחודית לאנושות כולה. הדבר כלל לא נתון לדיון /ויכוח. מכאן השאלה היא מה הלאה. לפני שנעבור הלאה אדגיש כי לאיסלם וחכמיו תרומה גדולה גם כן, למשל בתחום האלגברה. לא נשכח את הסינים ותרומתם וכוי"ב. אז מה ?

אני לא סבור שיש מי שרוצה ל"החריב עולם ישן" ולהשליכו לפח האשפה של ההיסטוריה (פרט אולי לכמה הויים שתמיד צצים אבל לא בהם עסקינן). תרומת היהדות, הגותה, חוכמתה וספריה הם נכס של העולם ואנו, כיהודים, גאים להיות חלק מהשושלת שאחראית להגעתם לעולם. מכא ועד לשמר את הישן בפורמלין (בדיוק כפי שנראית החברה החרדית) המרחק כמעט אינסופי. קריאה בכתבי הקודש ולימודם, לימוד ההיסטוריה וכולי היא דבר אחד. התייחסות אליהם כאל דבר קדוש שמחייב כפיכות ומחויבות להלכה ולרבנים היא חטא בל יסולח הגורם לפיגור. מה הבעיה לשלב בין העבר המרשים לעתיד ?

עמית הצדיק

עופר, אולי אתה רוצה להציץ בקישור הבא:

http://tomerpersico.com/2010/09/05/torat_hamelech_polimic/

עדו