קראתי באתרכם שהתלמוד אינו שיטתי ומבולבל האם לא חשבתם לרגע שחכמים כאלה לא כתבו את הדברים כפשוטם. עבורי דווקא הבלבול מראה על חכמתם כי בן אדם נורמלי לא יחבר ספר מבולבל.
מעוז
יש בדבריך טעם.
אדם יחיד שרמתו סבירה מצופה ממנו שיכתוב ספר אחיד, מסודר ועקבי כדרך האנשים המחברים ספרים.
אלא שהתלמוד אינו ספר שכתבו יחיד הוא ספר שעבר גלגולי עריכה של אנשים רבים, בזמנים שונים ובמקומות שונים. ולא דיי בכך אלא שאת העריכה עשו על-פה ולא כתבוהו בספר ורק אחרי מאות שנים של לימוד על-פה העבירו לכתב.
דמיין את התהליך בלבך ותבין מדוע יש בתלמוד גירסאות כפולות, מעבר מעניין לעניין…(אני מתעלם מעצם העובדה שאין שם פילוסופיה ושירה כי האנשים שעסקו בתלמוד לא למדו פילוסופיה ולא עסקו בשירה אלא בפלפולי הלכה בלבד).
מטבעם של גלגולי סוגייה על-פה (בלשון עממית טלפון שבור) מאיש לאיש על אחת כמה וכמה מאנשים לאנשים קל וחומר מאנשים בזמנים ומקומות שונים, שהספר לא יצא מסודר ומדויק אלא יתווספו אליו ביאורים נוספים כטלאי על טלאי או בניין על גבי בניין על גבי בניין.
כדי לאשש דבריי אצטט חוקר תלמוד, ירחמיאל ברורי, מתוך מחקרי תלמוד, מאגנס, ירושלים)
"בשביל הגאונים וישיבותיהם, אפילו בסוף התקופה, התלמוד המשיך להתקיים בתור תורה שבעל-פה, במובן המילולי ביותר. כך העיד רב אהרן הכהן סרגאדו (גאון פומבדיתא באמצע המאה העשירית) 'ישיבתנו כולה, שגירסתם מפי גדולים, ורובם אינם יודעים ספר מהו'…
כולם מסכימים שעריכת התלמוד הושלמה לכל המאוחר בתקופת הסבוראים…אולם כשאנו בודקים את העדויות שבידינו על כתיבת התלמוד בתקופה הקדומה, מתברר שהכתיבה מתועדת לראשונה באמצע המאה השמינית לספירה…נמצאת אומר שקיימת תקופה של 200-250 שנה החוצצות בין סיום העריכה ובין תחילת הכתיבה. ואף לאחר מכן, במשך 300 שנה כמעט, המשיכו ללמוד ולהעביר את התלמוד בעל פה, לפחות בישיבות הגאונים בבבל".
תן דעתך שמתקופת המשנה עד עריכת התלמוד עברו עוד 300 שנים נמצא הדברים התגלגלו כ- 600 שנה.
600 מאות שנה כל עיסוקם היה בהעברת סוגיות הלכתיות, אגדות ומעשיות. אני מתעלם שהעיסוק ההלכתי היה פנים קהילתי ולא עסקו כלל בדברים הגדולים אלא מה דין קורא קריאת שמע ערום והיכן השכינה שורה בגלות בבבל בנהרדעא או בהוצל (ריכוז קהילתי של יהודים בבבל) כאילו כל עניינו של אלוהי היקום הוא רק ביהודי הוצל ונהרדעא – כמה עצוב ומגוחך.
כשאני חושב על המצב העגום שמדינת ישראל מממנת לומדי טקסט מיושן וחסר רלוונטיות לבי דואב.
ולאלה המעוניינים לשמור על ההיסטוריה היהודית – שזה חלק מהתרבות שלנו – אנשי אקדמיה שומרים אותה, חוקרים בה, הופכים בה והופכים בה ומחברים ספרים מאירי עניים בניגוד לבחורי ישיבה שלומדים את הדברים במנותק להוויה ההיסטורית ובמנותק למציאות הריאלית כאילו שכינה שורה עליהם בבית מדרשם כדי ללמוד הבליהם.
בברכה
דעת – אמת
אם דברי ההלכה הם לא כפשוטם אני מבקש להרים את הכפפה, מהיום אישה עגונה שבעלה חי אבל לא מוכן לגרש אותה תוכרז כמגורשת כי בעלה איננו מתנהג כאיש נשוי בפועל, אם הוא נעלם ולא יודעים את מקומו הרי היא אלמנה כי בעלה חשוב כמת. מישהו מוכן לפירוש הזה?
חשבתי שלא…
עדו