בענייני השקפת עולם, שאינם הלכה, הדתי לא מחויב לדעתם ולהבינם לכן גם אין עמדה ברורה והאפלה רבה מהבהירות.

יש הטוען ששכר מצוות בעולם הזה אינו בנמצא ויש הטוען ששכר מצוות כאן בעולם הזה (קידושין לט ע"ב). באופן כללי הדתות המונותיאיסטיות המייחסות לאלהים "הכל יכול" הבלתי מוגבל מקרטעות ומבולבלות לנוכח הסתירות וחוסר העקביות; גזירה קדומה כן/לא, אין אדם נוקף אצבע אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה, בחירה חופשית… ספרים רבים ודעות מגוונות נכתבו כשלמעשה בשורה התחתונה ההנהגה "האלוהית" אינה ברורה להם. כך היא הדת במהותה – סובלת סתירות ואפילו מתענגת על הערפול והנסתר.

כיוצא בו לגבי ההשגחה הפרטית: "הכל צפוי והרשות נתונה" (משנה, אבות, פרק ג, משנה טו).

תרתי דסתרי, שני הפכים, המתמזגים להם לאנשי אמונה ואלוהיהם יכול להכילם, הנה כך כותב יוסף אלבו: "באמרם 'הכל צפוי' יורו שידיעת השם מקפת בכל הנעשה בעולם ואין דבר נופל במקרה מבלי ידיעה קודמת, ובאמרם והרשות נתונה יורו שטבע האפשר נשאר קיים ואין ידיעת השם מבטלת אותו. וזהו האמת בדרוש הזה אף על פי שאין ידיעתנו מספקת לשער אפשרות דבר זה, ויספיק זה בידיעת השם לפי קצורנו" (ספר העיקרים, מאמר רביעי, פרק ג).

עיין בנושא השכר והעונש בדברינו ב"פרשת האזינו".

בברכה

דעת – אמת