שלום יגאל,

הרמב"ן פירש את התורה בשתי רמות: כפשוטה ועל פי הסוד (מיד נסביר מהו הסוד).

מטרת פרשנותו "פשוטו כמשמעו" – "להניח דעת התלמידים יגיעי הגלות והצרות והקוראים כסדרים בשבתות ובמועדים ולמשוך לבם בפשטים ובקצת דברים נעימים לשומעים" (הקדמה לספר בראשית). אך עיקר פרשנותו, ולה התייחס בכובד ראש, הוא ברמזי הסודות שרמז והזהיר לא ללומדם לבד אלא מפי רב.

ומהו הסוד? אסטרולוגיה ומגיה אסטרלית!

הרמב"ן חי בימי הבניים בתקופה שתורת האסטרולוגיה והשפעת הכוכבים הייתה משנה מדעית ממש. הרמב"ן היה אחד מרבני היהודים שאימץ תורה זו ועל-פי "מדע" זה פירש את "סודות" התורה. לשיטתו הקורבנות, מצוות המובחנות בין ארץ ישראל לשאר הארצות הכל תלוי בהבנת "סודות" תורת המגיה האסטרלית – שיטה "מדעית" הדוגלת בתיאוריה שיש יחסי גומלים בין כוכבים ומזלות הנמצאים בעליונים לבין הנמצא בתחתונים כאן בכדור הארץ. השפעת הכוכבים על הנעשה בארץ הייתה ברורה ומוחלטת לרמב"ן כך גם השפעת סמלים (קיום מצוות או כשפים, קמיעות ולחשים) בידי אדם משפיעים על הכוכבים.

זאת דוגמה מעולה שהבנת טקסט לאשורו צריכה להיות מתוך הבנת "המקום" שנמצא בו כותב הטקסט. בניגוד למאמינים, דתיים כחרדים, הלומדים את הרמב"ן כאילו באמת ידע סוד נסתר ואינם מתיימרים בכלל להבין את רקע סודו. אם היו עושים זאת היו מבינים שכל העסק הזה של סודות הוא עורבא פרח, וחמור מכך הוא האמין במגיה.

היות ומנהגי להביא תימוכין לדבריי הנה הם:

אמירות כלליות:

"תדע כי על דרך האמת הכתוב יגיד בתחתונים וירמוז בעליונים" (רמב"ן, בראשית, א; 1)

"לגלגלים ולשמים וצבאיהם כי בכל אחד מהם שער חכמה אחד שלא כחכמתו של חבירו ומספרם…האלהים הוא הנותן דעת שאין בו שקר לידע איך קם העולם ומעשה המזלות הראש והסוף ואמצעות הזמנים ואלכסונות הזנבות ואיך יעשו הזמנים מרוצת השמים וקביעות הכוכבים" (רמב"ן בראשית הקדמה).

בדרך זו הוא מסביר את הפסוק שתלה את חוקי העריות בארץ ישראל:

"וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ… וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ " (ויקרא, יח; 23-25).

"והענין כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באצטגנינות" (רמב"ן, ויקרא, יח; 25).

.

וכך הוא מסביר מדוע אסור להניף ברזל בבית המקדש:

"וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ" (שמות, כ; 21).

"והחרב הוא כחו בשמים ובארץ, כי במאדים ובמזלות הדם החרב יצליח, ובהם תראה גבורתו, ולכן לא יובא בית ה'" (רמב"ן, שמות, כ; 21).

וכך הוא מסביר מדוע נצטוו לשלוח שעיר לעזאזאל ביום הכיפורים:

"וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיקֹוָק וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל" (ויקרא, טז; 8).

"אבל צוה הקב"ה ביום הכפורים שנשלח שעיר במדבר לשר המושל במקומות החרבן, והוא הראוי לו מפני שהוא בעליו ומאצילות כחו יבא חורב ושממון כי הוא העילה לכוכבי החרב והדמים והמלחמות והמריבות והפצעים והמכות והפירוד והחרבן, והכלל נפש לגלגל מאדים, וחלקו מן האומות הוא עשו שהוא עם היורש החרב והמלחמות, ומן הבהמות השעירים והעזים, ובחלקו עוד השדים הנקראים מזיקין בלשון רבותינו, ובלשון הכתוב (להלן יז ז) שעירים, כי כן יקרא הוא ואומתו שעיר" (רמב"ן, ויקרא, טז; 8).

כלומר: השעיר (עז/תיש) הוא מסמל את אומת עשיו. נפש הכוכב המשפיע על עשיו הוא מאדים – כוכב הגורם למלחמות השופכות דם רב – ולכן עשיו התברך: "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" (בראשית, כז; 40).

השלך מהצוק את השעיר המסמל את העליונים (נפש כוכב מאדים) כדי להפסיק את קטרוגו של השר השולט במאדים השולט על אומת עשיו.

הרי לך שלדעת הרמב"ן, טקסי המצוות הכתובות בתורה הם פועל יוצא של פעולות מגיות המשפיעות על כוכבים ומזלות.

עיין עוד בתשובה: "חכמים סברו שכוכבים ומזלות משפיעים על הסביבה".

בברכה

דעת – אמת