תמונת הרמב"ם מופיעה באתר כמייצג את התבונה.

לדעתו התבונה מכרעת את האסור והמותר, את "הנכון" ו"השגוי" בניגוד לכתבי הקודש. ובמקום שהם סותרים זה את זה ידה של התבונה על העליונה. לדעתו יש להכפיף את כתבי הקודש לתבונה.

הרמב"ם כפוסק, אינו אלא כשופט היושב בבית המשפט שחייב להכריע על-פי החוקים שהתקבלו בציבור בזמנו אף בניגוד לדעתו.

והיות והציבור היהודי שאליו הוא משתייך, קיבל על עצמו את חוקי התלמוד, לכן הוא הכריע כמותו.

בזמננו שרוב הציבור היהודי מקבל את חוקי הנאורות הרמב"ם היה דורש לשנות את החוקים שהוכרעו בתלמוד.

צריך לזכור, שהתבונה – המובילה את האדם להכרעות פילוסופיות, משפטיות, מוסריות – משתנה ומתקדמת. והרמב"ם הכריע מה שהכריע על-פי תבונתו בזמנו ובמקומו. אילו חי הרמב"ם בזמננו הוא היה משנה את ספר הרפואות שכתב, את משנתו הפילוסופית במורה נבוכים ואת פסקי ההלכה במשנה תורה.

הראייה לכך שהוא עצמו טען שחוקי התורה בטלים משום שניתנה לעבדים שיצאו ממצרים כפי שהסברתי בתשובה: "החינוך הפשרני כשיטת חינוך בתורה" וכן בתשובה: "התורה השיגה את יעודה החינוכי".

בברכה

דעת – אמת