שלום אלחנן,

ראשית חשוב להחזיק טובה גדולה לכל הפועלים במלאכת העלייה של האתיופים למדינת ישראל, זו הייתה פעילות הומניטרית חשובה שאין כמותה ללא קשר אם יהודים הם על-פי התפיסה האורתודוכסית.

בתקווה להמשך קידומם בכל התחומים, כי קלה הדרך לעלותם יותר מאשר לדאגתם היומיומית בבחינת: "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו" – הדרך לעלות להר קלה יותר מאשר לשרוד במעלה ההר ימים רבים.

יחס ההלכה לאתיופים היא דוגמה מאלפת להמחשת הוירטואליות ההלכתית (במקרה המיוחד הזה יצא לטובה). ההלכה אינה מתימרת להכיר במציאות הפיזית אלא לעסוק "בהלכה". כאילו "ההלכה" היא המציאות השמימית האוכפת את אורחות חייו של המאמין בעולם הארצי.

סברות רבות יש למקורם "היהודי" של קהילת "ביתא ישראל", הפאלשים, האתיופים המגדירים עצמם יהודים.

כאשר הגישה המחקרית הרווחת סוברת שאלה מקומיים שעברו תהליך גיור.

נעסוק בהיבט ההלכתי.

משקבע הרדב"ז (רבי דוד בן שלמה אבן זמרא 1479-1573 שימש כרב בקהילה במצרים) שהם יהודים משבט דן הרי היא התקבלה, לפחות בעיני הרבנות הראשית, להלכה ללא עוררין וכך כתב הרדב"ז: "אלו הבאים מארץ כוש [אתיופיה, חבש] הם משבט דן בלי ספק ומפני שלא היו ביניהם חכמים בעלי קבלה תפסו להם פשטי הכתובים". (שו"ת רדב"ז, חלק ז, סימן ה).

אין זה מענייני אנשי הדת ללכת לתור ולבדוק כדרכם של חוקרי ההיסטוריה, אלא משנקבעה הלכה, ולא חשוב על מה היא מתבססת, הרי היא כתפיסת המציאות הריאלית של המאמינים.

דברים אלו כתב הרב הראשי לישראל אברהם כהנא שפירא (נפטר ב 2007) : "החלטות הרבנות הראשית אינן מסתמכות על מאמרים או מחקרים של חוקרים ואפילו תורניים או רבנים אלא על דברים של פסקי הלכה. פסקי הלכה למעשה של רבותינו פוסקי הלכות לישראל הם הם עמודי יסוד שעל – פיהם אנו חיים ופוסקים הלכות למעשה לדורות, ואילו כתבים אחרים הם בגדר השערות…והנה הרדב"ז כותב שהם יהודים בלי ספק ואנן נימא שהם לא יהודים, אתמהה". (מתוך: יהדות אתיופיה; זהות ומסורת, מיכאל קורינאדלי, עמ' 258).

כלומר, משהוכרע מבחינה הלכתית שהם משבט דן, אין רלוונטיות לחוקרים אפילו הם יראי שמיים. ההלכה שמוכרעת "ברוח הקודש" היא הקובעת.

דברים דומים כתב החזון אי"ש לגבי מחלות הכתובות בתלמוד שהם שגויות על-פי רופאי זמננו: אין לקיים אמיתת הרופאים נגד דברי חכמים "אשר המה כמסמרות נטועים לעד" (חזו"א, יורה דעה, סימן ה, אות ג). ועוד כתב: "משורשי האמונה שכל הנאמר בגמרא ,בין במשנה ובין בגמרא בין בהלכה ובין באגדה, הם הם הדברים שנתגלו לנו ע"י כח נבואי שהוא כח הנשיקה של השכל הנאצל עם השכל המורכב בגוף" (קובץ איגרות חזו"א ט"ו).

ולא רק חכמי התלמוד אלא בכל דור ודור כך הוא, וזה אחד הדברים החשובים בהבנת מערכת הפסיקה ההלכתית שאינה תלויה בזמן ומקום אלא הכל כפי הכרעת ההלכה. הנה לגבי שיעורי המצוות שהשתנו מדור לדור כותב החזו"א: : "אחרי שנקבע הלכה ע"פ הנודע ביהודה והגר"א … ונתפשטה ההוראה כך הוי כאילו קבעו בית דין לכל ישראל את המידה לפי ראות הב"ד". (קונטרס השיעורין, סימן ל"ט, אות ו'). עיין בהרחבה בנושא מידות הנפח המשתנות ב"פרשת בשלח".

כמובן שאם המציאות טופחת על פניהם של מורי ההלכה, ביכולתם לשנות את ההלכה הכל לפי הכרעת מורי ההלכה שבכל דור ודור, כדוגמת איסור טלטול ביום שבת את התינוק הנולד בחודש השמיני ביום שבת, שלדעת חז"ל הוא בטוח ימות ולכן נחשב כאבן ללא תועלת, עיין "קונטרס מספר שמונה".

נחזור ליחס הרבנות הראשית לאתיופים.

משהוכרע שהם יהודים (לא כל הרבנים מסכימים לקביעה זו אני מביא את דעת הרבנות) "משבט דן" הרי הם יהודים לכל דבר אלא שהתעוררו בעיות הלכתיות אחרות:

1. התערבבו ביניהם גויים ללא תהליך גיור אורתודוכסי. לכן פסקה הרבנות שיש לגיירם מחמת הספק, לחומרה, ולהצריך טבילה –ללא ברכה- וקבלת מצוות (אורתודוכסיות כמובן).

2. דיני קידושין וגיטין אינן על-פי ההלכה – האתיופים אינם מקדשים בטבעת אלא באמירה בלבד ודיני גיטין שלהם אינם תופסים מבחינה הלכתית. לכן יש חשש לממזרות. פתרון הרבנות הראשית לחשש ממזרות נפתר בכך שקידושיהם אינם תופסים והרי הם כנישואים אזרחיים שאינם תופסים מבחינה הלכתית, לכן אין האישה נידונה כאשת איש ולכן אין ממזרות.

3. היות ויש בין האתיופים ספק גרים יש בעיה להשיאם לכוהן כפסק השולחן ערוך שגר וגיורת שנישאו ילדיהם אסורים להינשא לכוהן: "גר שנשא גיורת, וילדה בת, לא תנשא לכתחלה לכהן אפי' בת בתה עד כמה דורות" (שולחן ערוך, אבן העזר, סימן ז, סעיף כא). במקרים אלה, כשמופיע כוהן הרוצה להינשא לאתיופית, הרבנות בודקת את הייחוס האתיופי [אין לי ידע כיצד] אם מוצאה "יהודי" או שהוריה גרים. והיה ונמצא שהיו גרים לא משיאים אות לכוהן. (עד מתי ניתן להוזי האמונות את שרביט דיני האישות?).

בברכת הצלחה לאזרחי ישראל להינשא כחפץ לבם,

דעת – אמת

הבעיה היא שיהדות אתיופיה היא לא רבנית, לכן ישנם קשיים. אם נחזור אחורה בזמן חוקי ההלכה האתיופים קרובים יותר לאלו של לפני השתלטות העויינת של הפרושים על הסנהדרין בתקופת החשמונאים.

מוצאם של "הפלאשים" ואני מבקש ביתא ישראל הוא מיהודי מצרים ותימן. אפשר גם להטיל ספק ביהדותם של האשכנזים שחוקרים טוענים כי מקורם בכוזרים. אברהם אבינו לא היה בלונדי ולא הודו-אירופאי. אלא בדואי.

או כמו שאמר רבי ישמעאל צבע עורם של יהודי ארץ ישראל בתקופת התנאים היה דומה לאשכרוע – "לא שחורים ולא לבנים, אלא בינוניים". ‏ (‏מסכת נגעים, פרק ב', משנה א'.

מיכאל עדין

מבבחינה גנטית מחקרית ומדעית האתיופים או "העמיים החבשים" אינם כושים אלא שמיים. עמיים אלו מזהים עצמם בתור עמיים שמיים ולא כושים או למה שהרמב"ם התכוון לפי דעתי ל"נגרואידים" (עמי אפריקה להוציא קרן אפריקה וצפון אפריקה). חוצמזה שהיסטורית כושים הם תושביו של ארץ כוש שהא לא אתיופיה אלא סודאן, דווקא מעניין שאחד מההיפוטזות ממקמות את הולדת העמיים השמיים דווקא בסודאן/אתיופיה.

השם אתיופיה שהיוונים השתמשו בו הם התכוונו לכל האזור דרומית למצרים שבהם שכנו ממלכת כוש וחבש ההיסטורית, אך כאשר רצו להתכוון ספציפית לחבש הם קראו לה "הודו" (מרקו פולו קורא לה הודו האמצעית) כך שנוצר מצב שכוש=אתיופיה. במאה הרביעית חבש הפכה למדינה נוצרית כבשה את ממלכת כוש ושינתה את שמה לאתיופיה כך שארץ זו נשארה תקועה עם שם זה. במערב עד שנות ה-30 היה נהוג לקראו לאתיופיה בשם חבש/אביסניה.

אצל יהודי אתיופיה אין מעמד כהונה, כל יהודי יכול להיות כהן ("קס"). גילוי, אמו של המשיח לפי המדרשים צריכה להיות משבט דן ואם זה נכון מה שאותם "רבניים" אומרים אזי המשיח צריך להיות "חצי אתיופי"/"אתיופי". כמו שכתוב בספר ישעיהו "מעבר לנהרות כוש" (היא סודאן) בתקופתו כנראה היו יהודים בחבש.

מיכאל עדין