שלום דאלי

שאלתך מעניינת ביותר ונראה שהדברים מורכבים. האדם בקושי מכיר את עצמו כי יש לו את היכולת לעשות אידיאליזציה לתשוקות מתועבות עד שנעשים עבורו "ליראת אלהים תמימה". וכי מי יהין להודות, לעצמו, שתשוקתו לכבוד ושררה במעטה יראת אלהים?

הפילוסוף ברוך שפינוזה, כמי שהתחכך עם אנשי הדת היהודית והנוצרית, סבור: "כי כמעט כולם מכריזים על בדיותיהם כעל דבר אלוהים, וכל שאיפתם אינה אלא לכפות את זולתם, בתואנה של דת, לקבל את דעתם שלהם….ואם יש בשעת מעשה דבר המדאיג אותם, אין זה החשש שמא יבדו טעות כל שהיא ויתלוה ברוח הקודש ויתעו מדרך הישועה, אלא שמא יוכיחו אחרים כי טעות בידם ותהי סמכותם שלהם למרמס רגליים, ואחרים יבוזו להם". [זאת הסיבה שהם חוששים מדעת-אמת].

דעתי נוטה לומר שאין הם רוצים להיות מודעים לדרכם הנפשעת, ונוח לאדם לחשוב שמעשיו ל"שם שמיים" מאשר להכיר ברשעותו.

אל תשכח שהרבנים עצמם קורבנות ההונאה הזו. ומשה קיבל את התרמית ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים…עד עצם היום הזה עוברת מסורת מושרשת של רמייה ותרמית הנטמעת בלבות תינוקות בית רבן. וכי מה אפשר לצפות מעובדיה יוסף שחונך להבלים אלו והיום הוא בעמדת שררה? ומי יצפה שהרב אלישיב יתיר לקרוא דברי דעת-אמת וביקורת המקרא, הרי הוא יחפור בור לשררתו וירד ביגון שאולה. רצוני לומר, שאדם מעדיף לתעתע את עצמו ולהדחיק את תשוקתו האמיתית מאשר לשנות אורחות חיים או תפיסות עולם.

תופעה זו, של אידיאליזציה לפשעים, מוכרת מהניסיון והיא כמעט טבעית לאדם מלבד יחידי סגולה שיושר אינטלקטואלי חסר פשרות להם. והביקורת על פשעים אלו במעטה יראת שמיים יכולים להיחשף רק על ידי אחרים בבחינת: אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים.

לכן חשוב מאוד לפרסם את הצבועים והחנפנים [גם אם אינם מודעים לכך בגלל שהסתירו את פשעם גם מעצמם] כדי לחשוף את דרך רמייתם המוליכה את החברה לפי תהום.

והדבר שהזכרת, איסור לקרוא ספרי ביקורת, היא אחת מדרכי אנשי האמונה המראה בעליל שהאמת הפנימית שלהם אינה טהורה כפי שמציגים אותה בגלגולי עיניהם.

בברכה

דעת – אמת

הקהילה החרדית חיה לפי הנורמות והחוקים שהיא יצרה לעצמה, חלקם יותר מאמינים וחלקם פחות, זה כמובן אינדווידואלי. אבל מה שחשוב לראשי הקהילה הוא שכולם יקיימו את החוקים, ולא מה שבליבם. או מתוך אינטרס, שהם יהיו בעלי השררה, או מתוך אמונה תמימה שבאמת כך צריך לנהוג.

ולכן, כשהם יימצאו ראיות שמצביעות על נכונות אמונתם, הם ינופפו בהן בראש חוצות. אבל כשהן יהיו מנוגדות לה, הם יתעלמו מהן.

זאת הסיבה שהם כ"כ מתגאים ב"הוכחות המדעיות" שמאמתים, לדבריהם, את התורה, ומציגים אותן בראווה בסמינרים ובהרצאות (תוך כדי סילוף העובדות והתעלמות מנתונים וכו'). אך מנגד לא מעודדים, ואף מתנגדים בחלק מהמקרים, ללמידת מקצועות עיוניים וכל שכן ביקורת על דתם ועימות עם הממצאים בשטח.

כי הם יודעים שזה יפיל חללים רבים במחנם, ומזה הם מפחדים כ"כ ("ההשכלה הארורה" כלשונם).

באתר תוכל למצוא שיעור מוקלט של הרב קירשנבאום, שבו הוא מודה בפה מלא שמותר לחקור ולבדוק, כל זמן שעושים זאת ע"מ לאמת את התורה או ללבן את הסוגיה (בש"ס) ולהבינה על בוריה.

מה שהוא אומר בעצם זה שלהביא ראיות לשם התנגחות עם האמונה זה דבר פסול, אך מותר לעשות זאת כשהכוונה היא לחיזוק האמונה.

אני לא יודע אם זאת פסיקת הלכה או סתם דעה אישית שלו, אך בכל מקרה זאת הרוח והמגמה של הדת באופן כללי.

מכאן אתה למד כמה שהבסיס הוא רעוע ולא יציב. ולכן הם מנסים למנוע גישה למקורות חיצוניים, כי ברור להם שזה ימוטט את מגדל הדמיונות שלהם.

אני לא פסיכולוג, אבל לא נראה לי שזאת התנהגות חריגה. זאת תגובה די צפויה מאדם שכ"כ חרד על דבר שחשוב לו ולא רוצה לאבד אותו, ומתוך כך – בונה חומות מסביבו.

אבל מה שבאמת מעניין אותי זה איך זה שהם מגישים לציבור גיבובים של שקרים ועיוותים, במסווה של מדע, ולא מפחדים שיעלו על תרמיתם. הרי כל אחד יכול להבין את השקר שלהם תוך בדיקה ברשת בחמש דקות, אך עדיין הם ממשיכים להפיץ את הבדיות ברבים בלי חשבון.

תמוה משהו.

ישראל