21 שנים • Anon לפני מספר ימים הייתי בחתונה חרדית, בסוף הסעודה ראיתי חרדי אחד שמזג מים מינרלים לכוס ושפך את המים על קצות אצבעות הידיים, האם אתם יכולים להסביר לי תופעה משונה זו?
ערן
צוות
שלום ערן
בתלמוד (ברכות מו ע"ב) כתוב שנהגו לרחוץ את הידיים בסוף הסעודה, לפני הברכה על המזון משום הידיים המזוהמות מהאוכל (כנראה שבזמנם אכילה בידיים הייתה יותר רווחת) שאין זה ראוי לברך עם ידיים מזוהמות, ולנטילה זו קוראים "מים אחרונים" . [טעם זה מעורר פליאה לנוכח הנוהג לרחוץ את הידיים אף בשמן, דבש וחלב (שולחן ערוך, אורח חיים, קפא, סימן ט)].
אך חז"ל נוקטים עוד כמה טעמים לנטילה זו:
1. משום מעשה שהיה באדם שלא רחץ ידיו בסוף הסעודה, ומתוך כך שפמו וזקנו היו מזוהמים משיירי האוכל, וזה גרם לו להרוג את אשתו (יומא פג ע"ב).
2. משום "מלח סדומית" (מלח הבא מים המלח) שרגילים היו לטבול אצבע במלח בזמן הסעודה, וחכמים סבר שהוא גורם לעוורון, לכן חייבו נטילה מחמת סכנה זו (חולין קה ע"ב).
עכשיו שים לב היטב, לפי טעמים אלה מי שידיו נקיות אינו צריך לרחוץ ידיו, סכנת עוורון לא קיימת, ומחמת סיפור מוזר על אדם שהרג את אשתו לחייב דורות רבים ליטול ידיים נשמע אינו סביר.
וכך באמת נהגו בצרפת שלא ליטול ידיים בסוף הסעודה (תוס' ברכות נג ע"ב).
העולה מדברינו שמנהג "מים אחרונים" שהתחיל מסיבות "דרך ארץ" או "סכנה" נהפך לריטואל דתי חסר משמעות ואפילו נלעג למי שנוטל בדבש , חלב ושמן. ויתירה מכך בגמרא (חולין קה ע"ב) מבואר שמי שנוגע במלח סתם שלא בזמן סעודה גם צריך ליטול ידיו מחשש "הסכנה" וראה זה פלא הציבור הדתי היום לא נוהג על פי הוראה זו והם נוגעים במלח ואינם טורחים ליטול ידיהם מחשש סכנת עוורון .
כיוצא בו ההלכה הקובעת שיש ליטול ידיים בין אכילת בשר לאכילת דגים שמא יהיה מצורע (שולחן ערוך אורח חיים סימן קעג סעיף ב) הדבר ברור שאלו דברי הבל ורעות רוח ואף על פי כן יש נוהגים עד עצם היום הזה בנטילה זו.
נ.ב המגן אברהם (אורח חיים סימן קעג סעיף א) ציין שכמה דברים המוזכרים בגמרא כסכנה, בזמננו השתנו הטבעים. כך דרכם של רבנים במקום לומר חז"ל בדו דברים מליבם נקטו בלשון נקייה "השתנו הטבעים".
בברכה
דעת אמת