קראתי את התשובה שלכם "חז"ל הונו והפחידו את הבריות".
רציתי לשאול האם חז"ל האמינו בהפחדות שלהם או שהם שיקרו כנוכלים.
אביגדור
קשה לענות על שאלתך.
בשקרים ובנוכלות יש דרגות מודעות שונות.
יש המשקרים במצח נחושה – מודעים לשקר בראשם ובנפשם.
יש המשקרים, המודעים לשקר בראשם, אך אינם חווים את השקר בלבם. מצב זה גורם להם להאמין בשקר של עצמם.
ונראה לי שזה המצב של חז"ל.
תחילה השקר מתחיל "באמתלא" לקיים מטרה נעלה יותר בבחינת שקר לתועלת.
ולדידם שמירת מצוות היא תועלת ולכן מותר להונות ולהמציא דברים.
לאחר זמן, שקר זה נהפך "לאמת".
אתן לך דוגמה: בתלמוד מביאים סיפור הממחיש שהעובר על דברי חכמים נחש יכיש אותו.
והוא לא ימצא מזור לארס עד שימות.
הפחד מנחש ומהמוות הוא פחד מוכר והשימוש בו מועיל מאוד לגרום לבריות לציית – ציות מפחד.
הנה הסיפור (שבת קי ע"א):
רב יצחק בר ביסנא אסר על הציבור לשמוח שנה שלמה לאחר מותו של ראש הקהילה "רב". הוא אסר לצאת בהדסים, ענפי דקלים, בתופים, פעמונים ובמחולות.
יהודי, שהיה פקיד בחצר המלוכה, התעלם מגזרת החכם רב יצחק בר ביסנא, והגיע למסיבה מסוימת בתופים ובמחולות. בגלל מעשה זה הכישו נחש. יהודי זה ניסה להציל עצמו – חז"ל סברו שריפוי מהכשת נחש: לקחת עובר אתון לבנה ולהניחו על גופו. האתון צריכה להיות בריאה ללא מחלות ומומים (שאינה טרפה) – הוא חיפש אחר אתון לבנה מעוברת שאינה טרפה ולמזלו הרע שלוש עשרה אתונות שמצא כולם נמצאו טרפה. כלומר, לא הצליח למצוא מזור להכשת הנחש ומת. הסיבה, כך אומרים בתלמוד, שהוא עבר על דברי הרב יצחק בר ביסנא, והעובר על דברי חכמים אין לו תרופה אלא ימות. ובלשונם: "חיויא דרבנן טרקיה, דלית ליה אסותא, דכתיב: "וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ". [תרגום; נחש חכמים הכישו שאין ממנו תקומה].
הרי לך, שחז"ל השתמשו בסיפורים ומעשיות כדי להפחיד את הבריות שישמעו לדבריהם. יתכן והם עצמם נפלו שבי לרבניהם ששיקרו אותם. ומסורת הפחד עברה מדור דור ולכן קשה לדעת מי היה מודע לשקריו ומי עצמו נפל בפח.
בברכה
דעת – אמת
א..במילה נוכלים תשתמש נגד חבריך טובחיי הילדים הפלסטינים כובשיי אדמתם ולבורים והמנוולים שאונסים ורוצחים בתוך מועדונים כשמסתכלים על חברה שלהם או למציצניי האח הגדול ולמלחכיי הפינכא הבורים ועמיי הארצות..לא נגד חכמים שבזכותם אתה וחבריך נמצאים כאן..ב..לחז"ל היתה מטרה והיא לעבוד את השם זה שהם עשו טעויות על הדרך זה לא אומר שהם חפים מביקורת..מטרתם היתה לעצב את העם של אותה תקופה וזה עם ישראל ועובדה שהם החזיקו את העם הזה 2000 שנה בגלות ונתנו לו תוכן ערכי ומוסרי [כמובן עד שהוא הגיע לארץ על ידיי אלו שבעטו בערכים אלו בכל זאת חלקים מהם]..ואז באמת אנחנו רואים לאן הגענו מעם הספר נהיינו עם של מנגלים אלימים וחובביי ביזאר למינייהם עד כדי כך שאנו נוסעים למקומות נדחים כסינגפור בשביל לראות איך ילדים מחונכים מתנהגים וגם זה לא עוזר..אז נכון שבשביל לעצב עם צריך לתת לו מושגים מסויימים של הפחדות וגזירות בשביל לשמר את המעגל אבל נוכלים??
בברכה יוסי..
לא ברור לי בכלל מדוע אתה מגונן על "החכמים". אלו שהונו בכל דרך אפשרית כמעט על מנת לגייס אנשים, אלו שקבעו שמסירת עובדות שיקריות היא "אמת" אם הן מקרבות אנשים לאלוהים… אם זו לא נוכלות אז מה זה כן?
"נוכלים" זו מחמאה עבורם!
תוכן ערכי ומוסרי??? על מה אתה מדבר??
חז"ל יצקו תוכן מרושע, מתנשא, אינטרסנטי, שגוי, מטעה ומקומם, שממנו אנו סובלים עד היום. "הערכים והמוסר" שבדו מליבם מעוררת בי שאט נפש.
וכל אלה שמשמרים את הנבערות הזו, מהווים סכנה אמיתית לכל הערכים החשובים באמת של חופש ושוויון.
י.ח.
ליאור הלפרין
אציין שאת חז"ל יש ללמוד בביקרות כשם שמבקרים כל טקסט.
עם זאת עלינו להניח לחז"ל לנפשם, ולהגדיר את הנוכלים כ- מחזירי התשובה המודרנים, ולא להתנצח על אמונות חז"ל הישנות.
בדיוק כפי שלא נתנצח על אמונות עתיקות אחרות,שהיו מקובלות בזמנם.
עלינו ליצור בוז ולעג לאותם אנשים שאינם מבינים ביקורת ומתבוננים בדברי חז"ל כאמת אבסולוטית מוחלטת.
סארגון