השוואתך בין המדע לאמונה תמוהה ומשונה.

ידיעה והבנה שהושגו במדע – הרי הן כפויות מבחינה פסיכולוגית על כל מי שמבין אותן; הן בשבילו, אפילו על כורחו, בחזקת וודאות, גם הסתירות והפרדוקסים בכללם, אלא אם כן המשך השימוש במיתודה המדעית עצמה מגלה טעות או משגה במסקנות קודמות, או מביאה את הסתירות על פתרונן. כלומר היא שייכת לתבונה; לרשות הרבים – לאתיאיסט ולתיאיסט, לנולד בסין, אוסטרליה, ביאליסטוק, ג'רבה, מקנש וברדיצ'ב.

מה שאין כן האמונה – השייכת ליחיד בלבד לרגש האינדיבדואלי. דיי לו לאדם לומר אני "מאמין" ואנו נענה אחריו "אמן", כלומר אינו ניתן לביקורת התבונית.

אם כן תשאל מה מטרת דעת – אמת בהצגתה את הסתירות ו"ערכי" המוסר של היהדות הדתית?

דעת – אמת מבקרת את החוק ומשפט של היהדות ולא את אמונתה. כלומר, את החוקים והמשפטים של הדת המתיימרת להביא לחברה מתוקנת ומאושרת יותר.

הנחת היסוד לחברה מתוקנת היא קביעת חוקים ושיטת משטר המבוסס על התבונה, שהיא (התבונה) מקובלת על כל באי עולם (בניגוד לאמונה הפרטית).

ואם תתבונן בחוקי הדת היהודית תגלה בה עיוותים רבים, אבסורדים המעלים גיחוך לכל בר דעת והחמור מכך דת המושתתת על חוסר שוויון בין – יהודים (גברים שומרי מצוות), יהודיות (נשים שומרי מצוות), יהודים שאינם שומרי מצוות, ומי שאינו יהודי.

הדת היהודית דומה לאדם הזועק מקירות ליבו פנימה שהוא האדם העליון היחיד ולו מגיעה יבשת אמריקה כי כך הבטיחו אלוהי היקום. האם בגלל "אמונתו", הכנה והאמיתית, נתיר לו את מבוקשו? האם לא נלעג לו על מבוקשו כאן בעולם הזה? האם גם במקרה זה תטען שאמונתו המגוחכת מתאשרת מפני שגם במדע יש פרדוכסים?

האם לדעתך, מערכת משפט הטוענת שיש ארס לחיות הגורם לאסור את העוף והפרה באכילה (עיין "קונטרס מספר שניים"), ואינה רוצה לשנות דינים אלה עקב שגיאה עובדתית, ראוייה להתקיים בגלל הטענה שגם המדע לא יישב עדיין סתירות? (אתמהה רבתי).

דוגמא נוספת לדבר, הדת היהודית טוענת שהשמש בשקיעתה עוברת דרך עובי הרקיע ועל פי זה קבעה לוח זמנים שגוי ליציאת וכניסת השבת ("עיין קונטרס מספר ארבע") האם לדעתך קביעה זו אינה ניתנת לביקורת מדעית? האם אין ראוי להתאים את הידע (שאף הדתי בימינו מודה לו אם בר דעת הוא) העובדתי למערכת המשפט? האם אין זה מגוחך בעיניך שתינוקות של בית רבן לומדים דיני עבדים ושפחות בשוכבם ובקומם ובלכתם בדרך? דינים שאינם רלוונטים אף לדתיים עצמם.

האם לדעתך מילת הקסם "אמונה" מתירה לאנשים לחוקק חוקים מעוותים לקיים את דברי הנביא יחזקאל (פרק כ): וְגַם אֲנִי (אלוהים) נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם"?

אפשר לסכם את תשובתי כך: אנשי המדע חוקרים את העולם הזה ומגיעים למסקנות/סתירות בעולם הזה על פי מתודה עקבית, ואילו המאמין (היהדות הדתית) רוצה ליישם את אמונתו "בעולם הבא" (אלוהים) כאן בעולם הזה – לכפות את הזיות האמונה על הפונקציות הפיזיקליות. לו הייתה היהדות הדתית מאמינה באמונתה ללא שולחן ערוך (פרקטיקות מעשיות) אזיי לא הייתה קמה דעת – אמת , אך היות והדת תובעת ודורשת לעשות מעשים כאן ועכשיו בשם אלוהיהם (למעשה אלוהים הוא הקרדום לרמיסת התבונה) הרי היא חייבת לעמוד במבחן הביקורת המתאים לעולם הזה (התבונה).

בברכה

דעת – אמת

הסתירות בין תורת היחסות למכניקת הקוואנטים מוכיחות שאף אחת מהתיאוריות אינה שלמה, ומשום כך פיזיקאים ומתמטיקאים בכל העולם מנסים בכל כוחם למצוא תיאוריה טובה יותר (מאוחדת).

הפרדוקס של ראסל נבע מתוך הנחה שהמתמטיקה מהווה מערכת שלמה ועקבית לגמרי, דבר שהופרך מאוחר יותר על ידי משפט גדל – ומכאן שהפרדוקס מתבטל.

מכניקת הקוונטים נראית על פניה חסרת היגיון, אך היא אינה פרדוקסלית אלא בהשוואה לעולם המושגים היומיומי שלנו, שמושתת על עולם בקנה מידה שונה לחלוטין מזה הקוואנטי. מצד אחד, בהחלט ייתכן שהיא אינה שלמה ושניתן יהיה לשפר אותה כך שסתירות-לכאורה אלה ייפתרו. מצד שני, היא מספקת ניבויים ברורים שמתגלים כמדויקים עד כדי כך, שמוכח שהסתירה אינה אלא בעיה חסרת משמעות שלנו כצופים – ואילו המציאות עצמה מתנהגת לפי התיאוריה.

לסיכום, סתירה מדעית שונה במהותה מהסתירות האמוניות, מכיוון שהיא מתבססת על ניסויים ועל ידיעות ברורות (בניגוד לסתירות בין רעיונות שלרוב אין לאף אחד מהם ביסוס במציאות הנראית לעין), ומכיוון שהיא לא נחשבת חלק מהתיאוריה או משהו שראוי להערכה ולהתפעלות אלא כבעיה שמעידה על חלקיות ההישגים המדעיים ומצריכה פתרון.

חובב מדע