אלי
הדת מבוססת על אי ההגיון ואיך תבקש הגיון?
אלוהים מקורו באי הידיעה ובאי הלוגיקה – אין לו מקום וזמן; עבר הווה ועתיד אינם מתיחסים אליו.
הדת אינה אלא מילי מילים להשקיט את הפחד, להסתיר את החרדה, לכסות על פשעים ולהתיר חמסנות.
הלא תראה כיצד הפליית נשים נהפכת לכבודן.
כיצד רצח אנשים נהפך למצווה קדושה.
וכאלה רבות מן המפורסמות.
לפני כמה ימים פורסם שהרב הראשי (הספרדי לישראל) קרא קריאה קדושה לרבנים להוקיע את הרפורמים. כך קדושה מכסה על רדיפת כבוד ושליטה.
בברכה
דעת – אמת
אחד ההסברים ששמעתי דווקא לקוח מעולם הפיזיקה.
ישנה תאוריה הנקראת תאוריית היקומים המקבילים.
ע"פ תאורייה זו לכל פעולה או צומת בחיים ישנו יקום.
יקום אחד לבחירה הראשונה ויקום אחד לבחירה השנייה.
מכאן שיש אין סוף יקומים.
אלוהים לפי הסבר זה מכיר את כולם ויודע מה מתרחש בכולם.
אתה בוחר באיזה יקום אתה רוצה לחיות לפי בחירותיך.
וברוח קצת יותר צינית:
ראה כמה חכמים אנשי התורה שידעו על יקומים מקבילים עוד לפני 2000 שנה בעוד שרק בזמן האחרון פיתחו פיזקאיים (גויים אומנם) תאוריה זו.
אסף
אינך יכול לצפות להגיון במשפטים כגון זה, שכן אלוהים הוא מושג דקדנטי.
'דקדנטיות' מתרחשת כאשר מושג או רעיון מסוים הופך למופשט עד כדי כך שטענות סותרות יכולות להימצא באותו הרעיון.
דקדנטיות מחשבתית מובילה לכך שמושג מרכזי נתפס בצורה עמומה כל כך ורופפת כל כך, עד שגם אלו שדוגלים בו לא יכולים לתפוס אותו עוד בתוך המולת המושגים המתחרים שמקושרים אליו.
הדקדנט, גם כשהוא תומך מושבע באותו הרעיון עצמו, רואה את המושג באופן כה מעורפל, שלעולם לא ברור לו מה כרוך בו, בין אם במחשבה ובין אם בפעולה. לכן הוא מבלבל אותו ומכסה עליו ברעיונות אחרים ללא הרף, ולעולם אינו ער דיו להבחין כאשר הוא שוחק היבטים כאלו ואחרים שלו, או אפילו כאשר הוא מחריב את הרעיון לחלוטין.
הדקדנטים השונים, גם אם הם דוגלים באותו רעיון מרכזי, לא מסוגלים לפעול באורח עקבי למען אותו הרעיון, שהרי המושג שהם חושבים עליו נמצא במצב כזה של התמוססות, עד שכאשר מנסים לפעול על פיו, מחצית מהזמן הם יורים אלו על אלו.
אלוהים הוא רעיון שהפך כה מופשט עד שאפילו בין מאמיניו כבר לא ברור כלל מה הוא אמור להיות בעצם, ולכן תמצאו זרמים שונים בעלי השקפות עולם שונות באשר למהותו של זה.
אז אתה מתלונן על השאלה כיצד "הכל צפוי והרשות נתונה"? והרי בין כל תכונותיו הסותות של האל, אף תכונת ידיעת-הכל המיוחסת לאל עומדת בסתירה חדה לתכונת כל-יכולותו.
האם שאלת עצמך אי פעם את השאלה: האם יכול אל, שהוא גם כל-יודע וגם כל -יכול, לנצל את כל-יכולותו כדי לשנות את עתיד דעתו?
תחשוב על זה.
בברכה,
ליאור הלפרין
הפרדוקס שאני הצגתי הוא מעט שונה מפרדוקס האבן, כי הוא לא נעזר בשום "אביזר" החיצוני לאל. שאלתי את השאלה פעמים רבות וכל מה שקיבלתי הוא או ההתחמקות הרפה שלא ניתן לדבר על הדברים האלו; או ההצהרה האבסולוטית הגורפת הנסמכת-על-לא-דבר , שכן, אלוהים גם יכול להיות כל יודע וגם בעל בחירה חופשית והיכולת לשנות את דעתו. פשוט ככה ללא כל נימוק או הסבר.
אני מאמין שאתה אינך מהעקשנים המצהירים הצהרות בלבד, אלא מהסוג הראשון, ושאם אבקש ממך לנמק את הסיבה שאינך מקבל את השאלה כלגיטימית קרוב לוודאי שתתקשה לספק לכך הסבר ותיוותר רק עם האמירה "זו לא שאלה לגיטימית מעצם זה שנוצר בשאלה פרדוקס". וכמובן – זה לא מחכים אף אחד מאיתנו.
מה שהתירץ הניסיוני היחיד לסוגיה הזו מראה, אם כן, הוא שתרצה או לא, בסופו של דבר אתה נאלץ לקבל שהאל הינו כפוף לחוקיה של הלוגיקה.
אגב, יוסי, זו לא הפעם הראשונה שאני רואה אותך מצהיר את ההצהרה הסתומה "אלוהים זה מושג של אמת ותו לא"
אך בעולם המציאות, כדי שנקבל שמושג כלשהו הוא אמת, אנו נדרשים לראיות ולנימוקים בעבורו, ואתה לעולם אינך מספק שכאלו. אם כל שאתה אומר ש*אתה* מקבל אותו כאמת ללא תנאי, אנא התנסח בהתאם.
ומדוע אתה סבור שאותה ישות ושמה אלוהים, במקרים מסויימים איננו יכולים לדעת דבר לגביה וגם לא לתפוס אותה בקצה קצהה של המחשבה, בעוד בדברים אחרים מאוד ברור לפתע לקהל המאמינים מה אותה ישות רוצה מחיינו לפרטי הפרטים התפלים ביותר? זהו סוג נפוץ במיוחד של חוסר עקביות שכבר התחלתי להרים ידיים מלקבל לגביו אי פעם תשובה המניחה את הדעת.
בברכה,
ליאור הלפרין
חיים
תגיד לי אם הבנתי נכון את הפרדוקס שלך:
1) אלהים יודע-כל
2) אלהים הוא כל יכול
3) אלהים יודע את העתיד של מחשבותיו (נובע מ1)
4) אלהים יכול לשנות את עתיד מחשבותיו (נובע מ2)
5) אלהים לא באמת יודע את עתיד מחשבותיו כי הוא עלול לשנות אותן. (נובע מ4)
6) אלהים לא יודע כל (נובע מ5)
סתירה
הפרדוקס שלך מניח שאלהים קיים על ציר הזמן שיש לו עבר ועתיד. שזה אולי מתאים לתפיסת האל במקרא, אך לא לתפיסת האל מאז ימי הביניים. וככל הידוע לי האל במקרא הוא בהחלט לא "כל יכול" ו"יודע כל", למשל הוא לא יודע אם אברהם יקריב את יצחק.
בכל מקרה, הפרדוקס איננו שונה בהרבה מפרדוקס האבן — שניהם מדגימים שישות שהיא "כל-יכולה" או "כל יודעת" מובילה לפרדוקסים. אם ניקח את שיטתו הרמב"מית של יוסי: שאי אפשר להגיד שום דבר חיובי על אלהים, אז יש לך יישות שממילא אין מה להגיד עליה ואי אפשר להוכיח או להפריך את קיומה.
דובי
למה הדבר דומה: לנסות להבין ולנתח באופן הגיוני ותבוני מעשיו של חולה נפש….הכיצד ? בלתי אפשרי בעליל. נותנים תרופות וכך מטפלים בעניין.
בין האמונה והדת, בצורתם הטהורה, לבין התבונה מפרידה תהום שאינה ניתנת לגישור. לכן כל "הידברות" של דתיים אינה אלא קריאה לכניעה של העומדים מולם. כל נחמדות ו"דיאלוג" של דתי עם חילוני אינו אלא מונולוג של הדתי ונסיון שיכנוע והחזרה בתשובה. ממש לאחרונה ניסיתי לשוחח עם דתי-לאומי אצלי בעבודה. ניסיתי לתת לו חומר של דעת אמת אך הוא סירב בתוקף וטען שאין לו כל רצון או צורך לעיין במידע. בביקורו הבא במשרד הביא לי את ספרו של המחב"ת הידוע-נויגרשל: מסע אל עמקי ההויה…………. גם הספר הזה כתוב כ"דיאלוג" שכל כולו דמגוגי ונועד, בעצם לשכנע ולהסביר את נכונות העמדה וההשקפה הדתית. דיון עם דתי נעשה בכלל בטריטוריה שלו: שים לב שאנו דנים איתם על האל, על נכונות התורה, אמיתות המשנה, דיונים דתיים בעצם, חומר בו הם שוחים לאחר שלמדו אותו שנים. אין דיון על ההיסטוריה האנושית ושל עם ישראל ומה ניתן ללמוד מכך. אין דיון על זכויות האדם והישגי התרבות המערבית והמדע. לעניין המדע יש רק דיון מהסוג: "גם מדע הוא אמונה" ; מה שנכון היום יופרך מחר אז איך אפשר להאמין במדע"…. ושאר אמירות שמצביעות על בורות וטמטום המאמין עימו אתה דן ולך תסביר ותשכנע………….
עמית הצדיק
1+1=2 היא אקסיומה: אקסיומה שעליה בנויה שפת המתמטיקה, והינה מוסכמת לצורך שימוש בשפה זו. ברור לכולם שניתן ושאפשר לבסס שפה מתמטית תקיפהגם אם נקבל תחת זאת את האקסיומה ש-1+1=7, וראה זאת כאן:
http://www.ternarylogic.com/TernarylogicWhatIfwl.pdf
המתמטיקה שלנו מתבססת על האקסיומה ש 1+1=2 כי היא פשוטה ובסיסית. אך אלוהים אינו פשוט ובסיסי. אלוהים הוא הסבר מורכב מאין כמותו, מורכב בהרבה מבעולם אותו הוא נדרש, לכאורה, להסביר. כשאנו מדברים על דברים גדולים, אנו נדרשים להוכיח אותם, ולא לקבלם כאקסיומות, וכגודל הטענה, כך מן הכדאי שיהיה גם גודל הראיות.
ניכר כי אתה מקבל את קיומו של אלוהים כאקסיומה. אני אינני מקבל את האקסיומה הנ"ל שלך.
ואם אינך רוצה לגבות את קיומו של אלוהיך באיזו שהיא ראיה, שכן אתה בהיותך מקבל אותו כאקסיומה, לא הטרחת את עצמך בהן ככל הנראה – עדיין אתה מתבקש לנהוג כיאות בשפה ובמשמעויותיהן של המילים.
ברירת המחדל לכל אמונה היא ספקנות בה עד שיוכח אחרת, ועל כן קיומו שך אלוהים הוא לא "אמת". אתה עשוי לחשוב *בעצמך* כי אלוהים קיים, אך אין זה אומר כי הוא קיים במציאות. בהיעדר כל ראיה, אותו אלוהים קיים רק בראשם של המאמינים בו. אל נא תערב את המציאות האובייקטיבית ברגשותיך הסובייקטיביים ללא כל גיבוי. מן הראוי שתשתמש להבא במילים "לדעתי אלוהים קיים" או "אני מקבל את קיומו של אלוהים כאקסיומה".
המושג הפסיכו פיזי של האדם נתגלה כמטיריאליסטי לחלוטין. אין פעולה נפשית (נפש מלשון Mind, תודעה) שאין לה מקבילה פיזית חשמלית-כימית במוח. גם אין פעולה חיצונית המשפיעה על המוח (שלא באזורים המוטוריים) שלא משפיעה ישירות גם על נפשו של האדם. פגיעה מוחית עשויה לא אחת להשפיע על עצם האישיות של הנפגע, דבר שלא תואם רוח (Spirit) המנותקת מן הגוף.
אם נפתח את מוחנו, לא נראה את המחשבות בעין, וזאת משום שהמחשבות באות לידי ביטוי חושי במוחו של ההוגה ולא במוחנו אנו. בעין אנושית לא ניתן לראות את הקשרים החשמליים בין הנוירונים אשר יוצרים את המחשבה, אך זה שהעין האנושית לא מבחינה בכך לא אומר שהמין האנושי לא הצליח להתגבר על הבעיה ולהבחין בכך. אנו המצאנו מכונו שמסוגלות גם מסוגלות "לקרוא" את מחשבותיו של האדם השוכב לפנינו, וזהו אישוש של קשר ישיר בין פעולת המוח לבין קיומה של המחשבה, בין אם מחשבה על עצם ובין אם כוונה לביצוע פעולה.
למכשיר קוראים FMRI ואתה מוזמן להתוודע אליו כאן:
http://www.youtube.com/watch?v=Cwda7YWK0WQ
אני פשוט מציע לך להיצמד לשפה הנכונה למען הסר בלבולים שכאלו בעתיד.
בברכה,
ליאור הלפרין
עכשיו תגיד לי כמי שקורא במקורות ולומד גמרא האם זה לא מה שחז"ל וכל חכמי היהדות לדורותיהם מגדירים כ: עבודה זרה ???
יוסי האם אתה עובד עבודה זרה ? כלומר ברור שכן אלא אם אתה לא עומד מאחורי דבריך שמשמעותם היא עבודה זרה……..
יוסי לא תצליח לצאת מזה אם אתה דתי לפי המסורת האורתודוכסית יש לך בעיה קשה מאד. אם אתה עובד לפי דרכך אתה לא יהודי….הממממ בעיה, לא ?
המוצא: יהודי חופשי כמוני וכמו מקימי הישיבה כאן.
עמית הצדיק