שאלות ותשובותקטגוריה: דעת אמתהיצמדות למילה הכתובה
16 שנים • Anon
שלום,

במשנה תורה נכתב, "וכן אם בא עליה שלא כדרכה, פטור–שבשפחה חרופה, לא השווה ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה: שנאמר "שכבת זרע" (ויקרא יט,כ). אבל בשאר ביאות, לא חלק בין ביאה לביאה: שנאמר "משכבי אישה" (ויקרא יח,כב; ויקרא כ,יג), מגיד הכתוב ששני משכבות לאישה"(סעיף ט"ו פרק ג הלכות איסורי ביאה), מתוך הנאמר הבנתי שאילולא חזרה התורה פעמיים על המילים "משכבי אישה" בהקשר של יחסים הומוסקסואלים, היו לכך השלכות שונות, ורציתי לדעת, האם אחת מהן היא פטור לאדם שבא על אשת איש שלא כדרכה?

מכל מקום, הרהור זה והזעזוע על ההלכות הנוגעות לשפחה חרופה, הביאו אותי לשאלה העיקרית, מדוע חכמים נצמדים למילה הכתובה ואוחזים בה בכל הכוח, גם כאשר הדבר מוביל למוזריות מיותרות, בשעה שהם היו יכולים לפנות אל "רוח המשפט"אוביטרשיקולי סל, שהיו מצילים אותם(וההולכים בדרכם) ממבוכות לא קטנות. אשמח לקבל תשובה מפורטת ולמדנית ככל שהדבר ביכולתכם.

תודה

אורפיאוס

1 Answers
16 שנים • jsadmin צוות
שלום אורפיאוס,

שאלה מעניינת מאוד שאלת, והתחבטתי בה מאוד. אנסה לחוות את דעתי בעניין.

לפני כן אשיבך לגבי "משכבי אישה". לא בגלל שנכתב פעמיים אלא שלשון "משכבי" הוא לשון רבים ולכן הבינו שחל על שני סוגי משכב רגיל ואנאלי.

ולעיקר שאלתך: דרך פרשנות חז"ל מאוד מאוד מוזרה ומשונה, לא רק כאשר נאחזים במילה כזו או אחרת אלא כל דרכם בלימודי "המידות" שהתורה נדרשת היא מן המוזריות. גזירה שווה, קל וחומר… חז"ל נהגו כבתוך שלהם ללא הגיון וללא עקביות והדברים זועקים דרשני כפי שעשית. (ראה דוגמה בפרשת כי תשא אחת מני רבות).

כשהתבוננתי בדבר חשבתי שנכון הוא להסביר את הדברים על-פי יסוד אחד מאשר לבנות טלאי על טלאי כפי שמשתדלים אנשי האקדמיה הדתיים לחפות על ערוות התלמוד.

הדבר דומה לאסטרונומים לפני קופרניקוס, שבנו טלאי טלאים של חישובים למהלכי הכוכבים במסילותם כדי לא לסתור את הנחת העבודה שסיבובם עגול ושלם (כדעת אריסטו שסבר שיש כוח עליון המסובב את הכוכבים ולו נאה השלמות והעיגול הוא השלם) ושהארץ עומדת והכוכבים מסתובבים.

לכן, אמרתי לעצמי להסיר את תדמית התלמוד שנוצרה בלבי כאילו בחכמים עסקינן ולבחון כדף חלק את הדבר (עצם שאלתך וציפייתך מאנשי התלמוד לבחון דרכים נעלות יותר למערכת החוקים שיצרו מניחה שהם היו חכמים).

כשבחנתי את התלמוד, ללא דעות מוקדמות, ראיתי שאין שם פילוסופיה, שירה, שיטתיות ועקביות.

מה יש שם? דיונים הקופצים מנושא לנושא, תוכנם ורמתם אינם עולים על אדם פשוט המהלך בשוק.

אין שם מתודה לקביעת מציאויות עובדתיות, אין מתודה לפרשנות המקרא, בודים מגוון תרופות ללא בחינה, דנים בנושאים חסרי רלוונטיות גם לתקופתם (ראה מדור הפלפול היומי), עוסקים בדקדוקי דקדוקים כריפוי בעיסוק. הכל הוא בליל של אנשים שישבו בבית מדרש תחת עול שלטון זר עם אמונות של כשפים, מזלות, שדים ורוחות רעות.

מסקנה: הם פשוט לא היו חכמים, רמתם כההמון בתקופתם. ואין לצפות מהם לשיטה.

במצב תודעתי נמוך זה נוצר התלמוד הבבלי כשחברו לו הרצון להישרדות הזהות היהודית אף שהמקור הדתי נעלם (המקרא).

כלומר,המציאות הדתית, שממנה צמח המקרא, השתנה מהיסוד – אין עצמאות מדינית, נחרב בית המקדש ונשארה גחלת עמומה של יהודים בגלות תחת שלטון זר. משמע, רוב המקרא אינו רלוונטי למציאות החדשה שנוצרה.

מה עושים? יוצרים יצירה חדשה מבלי להחריב את הישן. יוצרים את התלמוד העוקר את המקרא ומדווחים שהכל ניתן מסיני. והיות ורמתם האינטלקטואלית כאחד האדם בתקופתם נוצרה היצירה המבישה הנקראת תלמוד בבלי.

מי שהציל את היהדות מפני בושתה האינטלקטואלית, הן דתות השלטון האיסלאם והנצרות, לולא הם שאתגרו אותם להגיב, היהודים היו נשארים בניוונם המביש. לכן תראה מעין פריחה אינטלקטואלית בימי הבניים החל מרס"ג המשך ברמב"ם עד העת החדשה.

מהעת החדשה ולאחר עצמאות מדינת ישראל, אנשי הדת נמצאים בדיוק במצב של חז"ל לאחר חורבן הבית. הטקסט התלמודי וההלכה הנובעת ממנו אינם רלוונטיים למציאות החדשה. וכיצד מגיבים אנשי הדת למציאות המשתנה? בהסתגרות ובהתרסה כלפי המדע והקידמה ומתפקדים ככת הזויה, בעידוד ותמיכה של הציבור השפוי. וכאן זו פליאה חדשה שיש לתמוהה. מדוע אנשים דבקים בהבלים ומוכנים למות למענם. כאילו כוח שמירת העבר גדול מחיונותו של ההווה, וזאת שאלה שלמשוגעים הפתרונים.

בברכה

דעת – אמת