יונתן
מערכת הכשרות הרבנית יצרו עסק כלכלי המגלגל מיליארדים בשנה תוך ניצול בורותם של "החילונים" ,הרוצים לשמור על זהותם היהודית ולכן צורכים מזון עם חותמת "כשר" מבלי שידעו מפני מה ועל שום מה .
ראה דבר מוזר ומשונה; אילו ידעו "החילונים" שמוסד הרבנות מפקח על הרפתות רק מחשש שמא גוי ערבב חלב של בהמה לא מותרת באכילה (כמו גמל ), כלומר מתיחסים לגוי כאל אדם לא הגון הזומם להכשיל את היהודים, הם היו מדירים עצמם מחותמת הכשרות על מוצרי החלב.
כך גם לגבי כשרות הלחם, חז"ל אסרו לאכול לחם שאפה גוי, מעצם העובדה שגוי אפאה, כדי לא ליצור מעגלים חברתיים וקשרי ידידות בין יהודים וגויים שיובילו לנישואין .
מה שחשוב להבין בנושאים הילכתיים, שבזמננו הציבור הדתי והחרדי נשאר בקבעון מחשבתי והתנהגותי מבלי יכולת לשנות ולהתאים עצמם לזמן ולמקום. בניגוד לתקופת חכמי בבל (מאות 3- 5 לספירה) שבמקרים מסויימים שינו את הנוהג וההלכה.
דוגמה לכך הוא הנוהג של איסור אכילת שמן זית של גויים. במאות הראשונות לספירה היה נוהג בידי היהודים לא לאכול משמן של גויים כעדותו של יוספוס פלביוס (מאה ראשונה לספירה): "כל היהודים היושבים בסוריה נזהרין מן השמן אשר לא נעשה בידי אחיהם" (יוסף בן מתיתיהו, "מלחמת היהודים" תרגם: ד"ר שמחוני, הוצאת מסדה, ספר שני פרק 21 עמ' 186). גם בתקופת המשנה (מאה שלישית לספירה) עדיין אסור היה להשתמש בשמן של גויים: "אלו דברים של גויים אסורין … חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו והפת והשמן שלהן" (משנה עבודה זרה פ"ב מ"ו) . סיבת איסור אכילת שמן של גויים, לא היה ברור לחכמי בבל; לדעת שמואל האיסור מחשש שמא יפלט מכלי השמן דבר איסור ולדעת רב זו גזירה שגזר דניאל הנביא ללא נימוק וטעם (ע"ז לו ע"א). לבסוף בתקופת נכדו של רבי יהודה הנשיא קבעו להתיר את השמן (ע"ז לז ע"א) . עד כדי כך שקבע הרמב"ם: "שמן של גוי מותר, ומי שאוסרו הרי זה עומד בחטא גדול, מפני שממרה על פי בית דין שהתירוהו" (הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה כב).
העולה מדברינו שהציבור החילוני הרוצה בזהותו היהודית שבוי הוא לטקסטים מיושנים התואמים ליהודי הגולה לפני אלפיים שנה. אילו ציבור זה היה נותן דעתו לתכנים של זהותו הוא היה מבטל את הצורך בפיקוח כשרות.
בברכה
דעת – אמת
אז אם מכשירים רעל, מדוע שלא יכשירו חלב….
סתם אחד
הרחבה בנושא כשרות תמצא בארגון "הקונים החופשיים".
דעת – אמת