שלום רביד

כשחז"ל עסקו בפלילים, לא בפלילים הם עסקו אלא בהלכות חובל ורוצח.

רצוני לומר, שלא היה בסמכותם לעסוק בפלילים כשהיו תחת שלטון רומי בישראל או שלטון פרסי בבבל.

וכשאנשים עוסקים "בהלכות" ולא בפלילים ריאלים, שאחריות לתקינות פלילית על צווארם, הרי שאין דיונם יהיה רציני אלא וירטואלי בבחינת הלכתא למשיחא.

נכון הוא, כפי שטען הרשב"א, שבעיסוקם הוירטואלי בפלילים, הם למעשה ביטלו דיני עונשי מוות כי הם דרשו עדים עם התראה רגע לפני המעשה. ומאידך אמרו, כפי שכתבתי במאמר "אלימות במגזר הדתי והחרדי": "א"ר אלעזר בן יעקב: שמעתי, שבתי הדין מכין ועונשין שלא מן התורה, ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה; ומעשה באדם אחד שרכב על סוס בשבת בימי יונים, והביאוהו לבית דין וסקלוהו, לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך [הרי לך שאדם שרכב על סוס בשבת – אף שאינו איסור חמור המחייב מוות – בית הדין סקלוהו כדי שאנשים אחרים יזהרו מלזלזל בשמירת השבת]. ושוב מעשה באדם אחד שהטיח באשתו [בעל את אשתו] תחת התאנה, והביאוהו לבית דין והלקוהו, לא מפני שראוי לכך – אלא שהשעה צריכה לכך [למרות שהדין הכתוב אינו מחייב מלקות, חייבו בית הדין מלקות כדי שלא תרבה הפריצות]!" (יבמות צ ע"ב).

כשאין בידי קהילה הכוח לאכוף הכל נשאר לשיקול דעת מנהיגי הקהילה על-פי הבנתם את יכולתם לשמור על בני קהילתם.

ולא רק בנושא פלילים אלא גם בדיני נזיקין עיסוקם אינו עיסוק של ממש כפי שהבחין ש"י עגנון בסיפור "שני תלמידי חכמים היו בעירנו" המתאר כך: "ואם היו בני אדם בשוק ומתדיינים זה עם זה בעסקי נחלאות וגביית מלווה וחלוקת שותפות ונזקי ממון וכיוצא באלו, לא על עסקי ממון היו מתדיינים, אלא בהלכות אלו שבחושן משפט".היום דיני ממונות אינם אלא בוררות.

כלומר, מערכת חוקים הדורשים אכיפה בכוח כמו צבא ומשטרה ומאסר, הטלת קנסות כספיים אינה יכולה להיות רצינית וריאלית בלעדיהם. וזו המציאות שחיו חז"ל מאז אובדן עצמאותם המדינית. לכן עיסוקם בנושא זה אינו אלא אינטלקטואלי בבחינת דרוש וקבל שכר.

בברכה

דעת – אמת