הדעה שליהודים יש מעלה יתרה על הגויים – דעה זו אמנם נזכרת במקורות קבליים ובמקורות קונוונציונליים של היהדות. המקורות הקבליים שייכים, כידוע, לתורת הסוד, כך שדעה ממקורות אלה אסורה בפרסום; ממילא היא לא אמורה להגיע לאזני יהודים ולהשפיע על התנהגותם כלפי גויים וגם לא אמורה להגיע לאזני גויים ולהעליבם. אמנם, היא פורסמה גם באמצעות ה"תניא" (של מיסד חסידות חב"ד) שאינו ספר סודי וכך נוצרה בעיה. בעיה זו הניחה מקום לרבני חב"ד לחוות עליה את דעתם. לי לא ידוע למה התכון ה"תניא" ואין לי מה לאמר עליו. ומה במקורות הקונוונציונליים הגלויים של היהדות? בהם מוזכרת הדעה הזו, בדרך כלל, בנסוח סתמי בלי לפרט את מהותה של המעלה היתרה של היהודים ולפיכך זו דעה שאין בה ממש, לדעתי; לדעתי, דברים סתמיים הם דברים בטלים. בעיני דומה טענה סתמית זו להכרזת אסטרולוג רב מוניטין שאנשים שנולדו בשעה שכוכב מסוים עולה באופק הנם נחותים לעומת שאר האנשים, וכששואלים מאיזו בחינה נחותים אותם אנשים עונה האסטרולוג שאיש אינו יודע זאת ואפילו אין אפשרות לדעת אם שכלם של בני אנוש מסוגל להבין הבנה כלשהי את מהותה של אותה נחיתות אמורה, בהסבירו שהכרזתו האסטרולוגית התבססה על אמונה של מיסטיקנים שהועברה מימי קדם במסורת אך מהות הנחיתות האמורה היא עלומה; לדעתי, הכרזות ערטילאיות שאינן מפרטות את מהות הנחיתות לא יכולות לעורר בוז או הרגשת עלבון.

אך יש במקורות היהדות יוצאים מן הכלל שאמנם מפרטים את מהותה של המעלה היתרה של היהודים, והם:

א- ריה"ל מפרט את מהות ההבדל בין יהודים לגויים ואומר שהוא מצוי בתחום הנסי (סוגי נסים שרק יהודים זכאים להם). גם דעה זו לא יכולה להשפיל גויים, כי היא אמורה על התחום הנסי שהוא נפרד ורחוק מתחום המציאות הטבעית, אשר רק מה שבה אכפת לאנשים.

ב- הדעה של מחבר ספר החנוך היא שאם יהודיה, דוקא, כמוה כערובה לרחמנות רבה בלבו של בנה ולאהבתו את האמת ואת הצדק. דעה זו נכתבה כטעם להלכה שבתושבע"פ, אשר חלה גם על גרי צדק, הקובעת שמדאוריתא מי שאינו בן לאם יהודיה אסור למנותו על יהודים. אמנם לכאורה מדובר בגזענות פסולה, אבל אני יכול להבין את הרעיון הלגיטימי שביסוד הלכה זו כמו שאני יכול בדוחק להבין גם החלטה דומה של בית המשפט העליון בישראל שקבעה שעובד צבור שמוגש נגדו כתב אשום, וטוען שהוא קרבן עלילת שקר, וודאי שאותו חשוד שלא נשפט הוא בחזקת זכאי חף מאשמה, בכל זאת יש להשעותו מתפקידו, וזאת רק בגלל התחשבות ברגשי החשש של הצבור שנזקק לשרותיו, ולא בגלל פסול כלשהו בחשוד. אולי גם ההנחה ההלכתית היא שיש להתחשב בחשש שמתעורר בלבם של יהודים כשהם כפופים למרותו של גוי. יתכן שזו גם כונתו של מחבר ספר החנוך הנ"ל, אם נדיק בלשונו- במלה "כידוע" שנקט, בהסבירו סבת הלכה זו בכך ש"כידוע [ לצבור –ש.ע.י. ] בכל שהוא ממשפחת אברהם שיש בה כל טובות אלו [ רחמנות ואהבת אמת וצדק –ש.ע.י. ]". יהא נמוקה של הלכה זו אשר יהא, היא עצמה כבר לא תקפה בימינו במשטר דמוקרטי, אשר הבלמים והאיזונים שמובנים בו מונעים ממי שממונה על יהודים שררה של ממש כפי שהיתה במשטר שבו נכתבו הדברים, כך קראתי לפני שנים רבות בספר הלכה ששמו נשכח ממני.

ג- הסבר המעלה היתרה של היהודים בכך שרק הם מסוגלים בטבעם להכיר בחובת קיום מצוות לא הגיוניות. הסבר זה אינו מבזה גויים, הן מבחינת תכנו והן בגלל שאינו מבטא בהכרח דעה כללית מוסכמת ביהדות אלא את דעתם הפרטית של כמה מהאחרונים: המהר"ל ב'תפארת ישראל', בעל ה'תוספות יום טוב' והראי"ה קוק, אם הבנתי את דעתם מהמעט שקראתי.

דמוי הגויים לבהמות – לכאורה זה הוא בזוי מזעזע, אבל אם נסתכל על הענין בפכחון מנקודת מבט שמבוססת על הגלויים האחרונים במדע הרי כולנו, יהודים, לא-יהודים, בהמות ושאר בני משפחת היונקים דומים זה לזה במדה כה גדולה עד שההבדלים בינינו זניחים. קשה להשתכנע? ובכן, שמעתי בטלוויזיה את פרופ' (לפסיכולוגיה) יורם יובל אומר שכיום ידוע שמהבחינה הרגשית ההבדל בין אדם לבין עכבר, למשל, הוא הבדל קטן, וזו היא חות דעתו של מדען ולא של רב. אם לא די בכך, לפני זמן לא רב, חברי פרלמנט באירופה, הם כמובן לא רבנים אלא דוקא מאותם שמתהדרים באדרת הומניסטית, יזמו תביעה להחיל את זכויות האדם גם על קופים; טענתם היתה שלאור הגלויים המדעיים אין מנוס מהמסקנה שההבדל בין אדם לקוף הוא לא מהותי. אם נבחרי צבור באירופה כמעט משוים את עצמם, את בוחריהם ואת שאר בני האדם לקופים, אז המסקנה שלי היא שהשוואה כזו לא אמורה לבזות, לא אם היא יוצאת מפי איש מדע ולא אם היא יוצאת מפי חז"ל (אני מניח שאותן עובדות מדעיות היו מוכרות, אינטואיטיבית, גם לחכמים באותם זמנים כשעוד חיו במחיצתן של הבהמות ונוכחו במו עיניהם באנושיות שבהתנהגותן). באשר ליתרון האמור של היהודים על שאר היונקים (לרבות הולכי על שתים), כבר כתבתי לעיל.

בברכה

שלום על ישראל