השתוממתי מהידיעות הנרחבות שלכם ותודה על כך.
שאלה: האם ג'ק טייטל (חשוד שרצח שני פלסטינים ובנסיון רצח שני יהודים) הושפע מערכי הדת?
שאלתי את רב הישוב שלי, אדם נחמד מאוד, והוא אמר לי שהיהדות מחנכת לאהבת אדם ואם כדבריי היו צריכים לקום דתיים רבים ורוצחים מה שלא קורה.
מה דעתכם.
מרגלית
לפני שאביע דעתי בקשר הישיר בין הטקסט הדתי והשפעתו הריאלית, אציג שני רוצחים המודים שרציחתם נבעה בהשראת דתם.
ג'ק טייטל (יהודי דתי): "אין בי חרטה, תענוג לשרת את אלוהיי".
נידאל חסן (מוסלמי, שרצח 13 חיילים אמריקאים) מתוך מצגת שהכין: "אם קבוצות מוסלמיות יכולות לשכנע מוסלמים שהם נלחמים למען אלוהים נגד העוולות של אויבי האיסלאם, אזי המוסלמים עשויים להפוך ליריב חזק, כלומר פיגועי התאבדות וכו'….האיסלאם מקדם מאבק למען הקמת מדינ הלכה איסלאמית, אפילו מאבק מזוין. חיילים מוסלמים לא צריכים לשרת במקום שבו עלולים לפגוע או להרוג מוסלמים חפים מפשע".
כיצד מגיבים רוב אנשי הדת שלהם משתייך הרוצח.
בהונאה עצמית כאילו אין מניע הרצח שמקורו בטקסט הדתי אינו קשור לרצח –אף שהרוצחים מודים בזה בפה מלא ולמרות שהטקסט הדתי – ההלכה היהודית והשריעה המוסלמית – ספוג באידיאולוגיה של אמת מוחלטת והיתר טועים במקרה הטוב ובמקרה הגרוע – הכופרים – דינם מוות.
הנה דברי קרובי משפחתו של נידאל חסן: "אני לא חושב שזה היה עניין דתי. הוא הבין את עקרונות הדת ולא היה משהו כזה. הוא היה אדם משכיל…אני חושב שפשוט משהו הסתובב לו בראש" (מעריב, 13.11.09 עמ' 24).
כיוצא בו הגיבו הרב שמואל אליהו, רבה של צפת, וחבר הכנסת אורי אורבך.
בראיון שעשיתי עימהם שניהם כאחד טענו שרוצחים דתיים אלו עשבים שוטים, משוגעים ומעטים שלא הטקסט הדתי גרם להם. אלא, כך לדעתם, הם היו חסרי איזון בגרותי. כך הם מגנים על אמונתם בהונאה עצמית.
עכשיו אומר לך את דעתי.
הטקסט "המקודש" – הקוראן למוסלמים והתורה ליהודים – עד שמי שינסה לפקפק בקדושתו ירגמו אותו באבנים מכיל בתוכו תכנים המעוררים אלימות כלפי האחר. כלפי מי שאינו נוטל חלק באמונתם האבסולוטית.
אומנם רוב אנשי האמונה יש בהם את היכולת לרסן את "אלוהיהם" ואינם קמים ומבצעים את ההוראות הנוראיות שלו. אך הם קוראים ומלמדים תכנים אלה ברוב להט וקדושה כאילו ישות עליונה ונשגבה חרתה אותם בלבם.
במצב זה, שתכנים אלה נלמדים בלהט קדושה, אין ספק שיקומו אנשים –אף שהם מעטים כרגע – יעשו ויבצעו את התכנים הלכה למעשה.
פנחס רצח את זמרי ששכב עם גויה והוא נחשב קנאי בודד מתוך כל בני ישראל. הקנאי הבודד הזה (פנחס) זכה לפרס מאת אלוהים על האומץ שהיה לו לקיים את הרצח למרות המצפון הטבעי שהיה לרוב בני ישראל.
כיוצא בו השאהידים המוסלמים,המעטים מתוך אוכלוסייה המונה מיליארדים אוזרים אומץ (יש שעושים זאת מתוך מצוקה נפשית ונתלים בתכנים המקודשים להם) ורוצחים את האחר המפקפק בקדושת הקוראן והאיסלאם.
בברכה
דעת – אמת
אומר לך כך..היהדות לא מכשירה שום רצח יותר מזה אומר לך שבית דין שהיו הורגים ולפי רוב הדעות אחת לשבעים שנה היתה נקראת בית דין קטלנית עד כדיי כך שר" עקיבא אמר לולא אני הייתי שם לא היה נהרג אדם מעולם..במדינה ששולחת את בניה בשם הלאום לטבוח בילדים פלסטינים הייתי מצפה לקצת צניעות..כי הרצח בשם הלאום הרבה יותר מרושע ואכזרי..אז בהקשר לאיסלם יש בעיתיות קשה מאד זה חינוך לפיגועי התאבדות וכו" לעומת זה הדת היהודית לא מחנכת ולא חינכה כך ולא תחנך כך אף אחד ומספיק שתעייני בעיתונים ותראי מה קורה בארצינו על הרציחות ולא מאלמנט דתי..בהקשר לטייטל באמת יש בעיה קשה לפי צורת דיבורו ומעשיו רואה את שחולה נפש עסקינן בדיוק באותה מידה שבן הרופאה שרצח את אימו וכו"..
בברכה יוסי
דרכך אולי אצליח להבין את ההונאה העצמית והדיסוננס שאנשי הדת טובעים בהם עד נפש.
אבקשך להתייחס לדברים עצמם כלומר, האם יש בטקסט הדתי יהודי תכנים המתירים להרוג את האחר.
ואנא, במטותא מינך, אל תשיביני ברצח מטעמי לאום וכיוצא בזה כי אין זה הנידון.
הנידון, כרגע, הוא תכני הטקסט הדתי יהודי. אם תרצה לדון במניעי רצח אחרים תוכל לשאול כשאלה העומדת בפני עצמה.
לא אכביר בדוגמאות לרוב, כי מצויים הם באתר ובספרי הדת קמה על יוצריה, אלא אציג בפניך שתי דוגמאות, שלפי הבנתי הדלה, יש בהן קריאה להרוג את האחר. הסיבה שאיני מביא דוגמאות לרוב כי הנושא המעניין אותי הוא "ההונאה העצמית" של אנשי האמונה. אולי דרכך אצליח להבין תופעה מוזרה זו. ואנא נסה להשיבני תשובה כנה מעומק ליבך.
הרמב"ם כותב:
"וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח, וכל מי שלא יקבל יהרג" ( רמב"ם, הלכות מלכים, פרק ח, הלכה י ).
האם לדעתך הלכה זו אינה יכולה להשפיע על דתיים מתנחלים לקלות ראש ולאצבע קלה על ההדק כשיראה פלסטיני מולו? האם בשעת דיכאונו, כעסו, של דתי הלכה זו לא תתיר לו להרוג רועה פלסטיני? וכי מה אתה מצפה מאדם דתי שחונך על קדושת ההלכה, הטקס התנ"כי… כשרואה מול ביתו רועים פלסטינים, שלדעתו מפריעים ליישום היעוד האלוהי שהארץ ניתנה לבני אברהם, יצחק ויעקב?
ובאופן ממוקד יותר אשאל: האם כשטייטל אומר בגאווה "תענוג לשרת את אלוהיי" זה במנותק מפסק הרמב"ם, היתכן?
דוגמה שנייה: ההלכה קובעת שהומוסקסואל אסור ועונשו חמור – גזר דין מוות.
נכון שהיום אין כוח בידי היהודים הדתיים להרוג באופן רשמי ומוסדי את ההומוסקסואלים.
אך האם לדעתך ניסיון הדקירה של ישי שליסל את משתתפי צעדת הגאווה היתה במנותק מהטקסט היהודי דתי?
בברכה
דעת – אמת
מאשר יגורתי בא לי.
אנחנו עוסקים בחינוך לאלימות על רקע אידיאולוגי. זה הנושא.
עדן נתן זדה, ברוך גולדשטיין, יגאל עמיר, ג'ק טייטל, המחתרת היהודית, המחתרת מבת-עין, ישי שליסל, עקירת עצי זיתים בכפרים ערבים, מכות שהפלו אנשי חב"ד על פעילי דעת-אמת כשחילקו קונטרסים.
אנא נסה להתמקד בחינוך לאלימות על רקע אידאולוגי קרי; מותר להרוג כופרים, הומואים ועובדי אלילים. האם אתה מתכחש לכך?
אביא לפניך את עידוד האלימות כלפי דעת-אמת על רקע אידיאולוגי:
הנה למשל כאשר נכנסו פעילים של ארגון "דעת אמת" לשכונות חרדיות לחלק קונטרסים המצביעים על העיוות שבדת, הם הותקפו באלימות. ועל אחת מהתקפות אלימות אלה כתב האדמו"ר מסלונים, הרב אברהם וינברג, בעיתון חב"ד (שבועון חסידי חב"ד', גליון 870.)
: "אמרה תורה בפרשת מסית (דברים, יג; 9): 'לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו' …וכתב רש"י: 'לא תאהבנו, לפי שנאמר ואהבת לרעך כמוך את זה לא תאהב…' ואין ספק שעל מסיתים ומדיחים כגון אלו אמר דוד המלך (תהלים ' קלט; 20-21): הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי '. וכי מה יעשה אדם הגון וישר, כאשר נחשים צפעונים חודרים אל ביתו וחרבם שלופה בידם, ומאיימים על נפשות ביתו, האם עליו לקבל זאת בשוויון נפש, או שעליו לעמוד על נפשו ונפשות ביתו? ולכן אלו שהגיבו כפי שהגיבו, אינם חמומי מוח, ואין בהתנהגותם לא אלימות ולא פזיזות, אלא תגובה בריאה של אדם כאשר נוגעים בבת עינו ומתעללים בקדוש והיקר לו… ".
האם אין זה חינוך לאלימות על רקע אמוני (אידיאולוגי)?
הטקסט התורני המורה חוקים ומצוות האם אינו מחנך לאלימות? המשנה, הגמרא והפוסקים ואפילו הרב הראשי לצה"ל הטוען שקדושת השבת גדולה מקדושת חיי הגוי זו אינה אלימות?
איני יודע כיצד להעביר את חומרת המצב. נסה לחשוב בעצמך, כיצד היית מגיב אילו בחוקי ישראל היה כתוב שמותר להרוג גויים והיה קם ישראלי אחד והורג. האם היית טוען שהוא עשב שוטה?
שהוא תמהוני? או שהיית קם בזעקת שבר ונהי לבטל את החוק ולמחוק אותו מספר החוקים.
בברכה
דעת – אמת
ויותר מכך, מפליא אותי בכל פעם מחדש העניין הנ"ל:
כאשר אנו קובלים על היות הדת מתירה ואף מעודדת מעשי אלימות בשמה, מביא הצד השני בשיחה את אותו ציטוט על הסנהדרין ההורגת אחת ל-70 שנה.
אך איזו סנהדרין רחמנית ואילו נעלי בית, כאשר כל אדם כרצונו יעשה?
על הביטוי "קנאים פוגעים בו", היצא לו לשמוע? וכלום לא שמע על שמעון בן שטח (סנהדרין מד ע"ב) אשר עשה לעצמו חוק והביא לתלייתן של 80 מכשפות ביום אחד?
ומה בדבר כל אותם קריאות לפגוע בלא-מאמינים ללא חוק וללא משפט?
"והאומרין אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרין שכל אלו אינם בכלל ישראל ואין צריך לא לעדים ולא התראה ולא דיינים אלא כל ההורג אחד מהן עשה מצווה גדולה והסיר מכשול"
הלכות ממרים פרק ג' הלכה ב'.
"והעובד עבודה זרה שאינו רוצה לקיים ז' מצוות בני נח כגר תושב, גופו מותר כפי הסכמת כל הדתות, ואפילו הפילוסופים מתירים דמו ואמרו 'הרגו למי שאין לו דת'. וכן תזהיר התורה על עובדי עבודה זרה, 'לא תחיה כל נשמה', ואם גופו מותר כל שכן ממונו כי העובד עבודה זרה ראוי להרגו ולא לחמול עליו".
הרב יוסף אלבו, ספר העיקרים, מאמר שלישי פרק כה'.
"והאפיקורסים, והם שכופרים בתורה ובנבואה מישראל היו נוהגין בארץ ישראל להרגן. אם היה בידו כח להרגן בסייף, בפרהסיא הורגו. ואם לאו היה בא בעלילות עד שיסבב הריגתו. כיצד, ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר, קודם מסלקו ואומר הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך, וכיוצא בדברים האלו."
שולחן ערוך, יורה דעה סימן קנח סעיף ב'.
יוסי, אני מבקש את התייחסותך לעניין.
בברכה,
ליאור הלפרין