שלום אהרון

הדת היהודית, ככל ההיצירות האנושיות, לובשת צורה ופושטת צורה בהתאם להבנתם של המאמינים את המציאות. לא כדמות העם היהודי המקראי כדמות העם היהודי התלמודי (תורה שבעל פה). לכן אתיחס לשאלתך רק בהקשר לתפיסה הדתית הרווחת בקרב אנשי הדת, מחורבן בית שני עד הקמתה של מדינה לעם היהודי. כלומר, כיצד תפסו, העם היהודי שנמצא בפזורה תחת שלטון זר, את מציאות הגלות; כמצב אידאלי (רצון האלהים) או כמצב שראוי לשנותו הלכה למעשה (בידי אדם).

לשון אחר: האם המצב בו העם הנבחר נמצא בגלות פיזית ורוחנית הוא כחלק מתהליך מטרת הבריאה עד לקיום תכליתו הסופית.

התשובה לשאלה זו פשוטה וברורה – העם היהודי נועד לחיות בגלות (בגלל חטאיו) וזהו מצבו הטבעי והראוי עד שיגאל אותם אלוהים. הנה כך נאמר במפורש בתלמוד:

העם היהודי צריך לחכות ולהמתין לקץ ולגאולה, שנאמר: 'אם יתמהמה חכה לו'. שמא תאמר ותתמה: מדוע אנו (בני ישראל) מחכים והוא (אלוהים) אינו מחכה – תשובה: גם אלוהים עצמו מחכה לגאולה שנאמר: 'ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם' (ישעיהו,ל; 18). וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה, מי מעכב את הגאולה? – מידת הדין מעכבת, וכי מאחר שמידת הדין מעכבת עד שיגיע זמן הגאולה, מדוע אנו מצפים שיבוא בכל יום? – כדי לקבל שכר על הציפיה!(סנהדרין צז ע"ב).

הרי לך שמצב הגלות הוא המצב הראוי כדי לתקן את חטאי בני ישראל, והציפיה לגאולה קרובה, אינו אלא משאלת לב שתתבדה בכל יום ויום. כאילו אמרו מצב הגלות הוא אין סופי אף על פי כן ראוי לחכות לגאולה בכל יום, כדי לקבל שכר על הציפייה בעולם הבא.

כדי להתמודד עם מציאות כואבת ומטרידה, מבחינה פיזית ומבחינה רעיונית – דתית, חיזקו הרבנים את מצב הגלות באומרם שאף אלוהים גולה עם בני ישראל:

בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא. שבכל מקום שגלו – שכינה עמהן. גלו למצרים – שכינה עמהן…גלו לבבל – שכינה עמהן…ואף כשהן עתידין ליגאל… הקדוש ברוך הוא שב עמהן מבין הגליות. (מגילה כט ע"א). בבחינת: "בכל מקום שהצדיקים הולכים שכינה הולכת עמהן" (בראשית רבה פרשה פו).

ואף שביתו של אלוהים נחרב, ועבודת בית המקדש פסקה, עדיין בני ישראל מקיימים את היעוד האלוהי ולכן: "גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין" (עירובין סג ע"ב). וכדי שלא יהיו פנטזיות ויומרות להתנער ממצב הגלות קבעו חז"ל שאסור מבחינה דתית לקום ולצאת מהגלות כדי להקים מדינה ריבונית, וכך אמרו:

3 שבועות הושבעו בני ישראל לאחר שגלו:

1. שלא יעלו ישראל בחומה.

2. שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם.

3. ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את הגויים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי (כתובות קיא ע"א).

וכך כתב רב בן זמננו, אזרח ארה"ב [ תמצית ספרו מופיע באתרנו תחת הכותרת: "דרכי ההתמודדות של החרדים בעידן הגלות תחת שלטון דמוקרטי"].

"אסור לנו להתמרד בכוח כנגד האומות, את מציאות הגלות צריך לקבל בהכנעה ובכובד ראש , משום שמצב הגלות מציל אותנו מכליה גמורה. לשון אחרת: כל כוחינו וקיומינו הוא בהיותינו נרדפים ומושפלים, וחלילה לנו להיות במצב של רודפים שאז לא תהיה לנו תקומה כלל". [קונטרס – רוממות ישראל ופרשת הגלות. מאת: הרב סעדי' גראמה, לייקווד ,ארה"ב, תשס"ג].

נחזק את דברינו על ידי שני חוקרים משני צידי המתרס (חילוני ודתי):

כך כתב פרופ' ויילר בספרו:

התיזה המרכזית של הספר היא שהדת היהודית וקיומה של המדינה הזאת מנוגדים זה לזה מעצם מהותם, ולכן אין מדינה שהיא יהודית במהותה באפשר בכלל.

בספר זה מוצגים רעיונות מספר המתלכדים לתיאוריה מדעית במובן החמור של המילה, הווה אומר היא ניתנת להפרכה ניסיונית. אם למשל, יכריז מוסד הילכתי מתאים שהכנסת היא היא המחוקק העליון של העם היושב בציון ושבתי המשפט של המדינה אינם ערכאות – הרי אראה בכך הפרכה של התיאוריה המוגשת בספר זה (תיאוקרטיה יהודית , גרשון ויילר, ספרית אפקים – עם עובד (1976), תל-אביב).

וכן את דברי פרופ' רביצקי:

"מקורות ישראל המסורתיים ידעו בדרך כלל שני מושגים קוטביים, דיכוטומיים – גלות גמורה, מזה, וגאולה משיחית מזה – וכל קיום יהודי אפשרי מאז החורבן הצטייר בהם באספקלריה של מונחים אלה בלבד" (אביעזר רביצקי, הקץ המגולה ומדינת היהודים, עם עובד/ ספרית אופקים , עמ' 11).

מתוך תפיסת עולם שורשית ועמוקה זו, בקרב שלומי אמוני ישראל, קמה מדינת ישראל, תוך התנערות מקיום תורה ומצוות, והפכה את המציאות הראלית על פניה "מגלות לקוממיות". וכדרכם של עדת היהודים יצטרכו להתמודד עם המציאות החדשה אל מול אמונתם ההיסטורית. עומדות בפניהם כמה אפשרויות תאורטיות:

1. להתעלם מהמציאות הקיומית של מדינת ישראל (נטורי קרתא וסאטמר).

2. לקבל את המציאות המדינית אך להתעלם מהרעיון הציוני, בבחינת: גלות תחת שלטון ציוני. (אגודת ישראל – חסידים וליטאים).

3. להתיחס למציאות כחלק מתהליך אלוהי למימוש המטרה והתכלית שלמענה נועד העם היהודי (גוש אמונים).

בברכה

דעת- אמת