מאז איבדה הדת היהודית את עצמאותה המדינית היא התכנסה בקונכייה משל עצמה במנותק מאירועי הטבע והאנושות.

מעתה היא נמצאת בעולם של גלות, סבל ורדיפה כמציאות ראוייה וכיעוד אלוהי עד יחפוץ האלוהים להוציאם מקונכייתם. כך כתב החת"ם סופר: "טוב לישראל לסבול אורך הגלות כדי שתהיה בסוף גאולה שלימה" (תורת משה, חלק ב).

מלחמות, חורבן, מחלות, רעידות אדמה שלטון קם ושלטון נופל אין זה מעניינה של הדת היהודית אלא הם אירועים שמלך העולם (אלוהים) מנהיגם כראות עינו וכטוב בעניו. כל עניינה של דת יהודית היא ללמוד תלמוד בבלי לקיים אורחות חיים קהילתיים, כפי שנכתב בשולחן ערוך ובהנהגת הרבנים מדור לדור. כל מה שמחוץ לדרישת ההלכה ולשימור חיי הקהילה היהודית המסורתית אינו רלוונטי .

מדבריי אלה תסיקי שלשואה אין שום משמעות עבור האדם הדתי ואין לקח מוסרי.

כי המוסר נקבע על-פי ההלכה ולא על-פי אירוע כזה או אחר כדברי החזו"א: "ההלכה היא המכרעת את האסור ואת המותר של תורת המוסר". וההלכה מתעלמת לחלוטין מהשואה.

נכון הוא שרבנים נשאלו מה הסיבה לשואה ואיך אסון זה מסתדר עם השקפה דתית אך אלו שאלות נקודתיות והרבנים מגיבים להסביר כיצד השואה אינה סותרת את התפיסה שהעם היהודי צריך לחיות בבועה מנותקת זמן ומקום. כך למשל הסביר האדמו"ר מחב"ד כיצד השואה אינה סותרת את ההשקפה המסורתית: כשנשאל הרבי: "אפילו אם נקבל כי ישרים דרכי האל – אולי בכל זאת יש איזה הסבר לשואת אירופה?

[שימי לב שהשואל מחפש הסבר ל'ישרים דרכי האל' כלומר, כיצד הסבל והגלות מתיישבים עם האמירה "ישרים דרכי האל" ואינו מחפש ללמוד לקח שמא תפיסת עולמו הדתית שגוייה].

תשובת הרבי: "עם כל הכאב האיום שבטרגדיה הזאת, ברור ש"אין רע יורד מלמעלה", ובתוך הרע והסבל של הצרות, טמון טוב רוחני ונשגב….תאר לעצמך, אדם הנקלע לבית החולים ונכנס לחדר הניתוחים. לפניו מתגלית תמונה מחרידה: אדם כפות שוכב על שולחן הניתוחים ומסביבו כעשרה אנשים רעולי פנים, בידיהם סכינים ומתכוננים הם לקטע את אחד מאבריו….

וכמשל כך הנמשל: הקב"ה, כאותו פרופסור מנתח, יודע את אשר לפניו, ורוצה בטובתן של ישראל, הרי ברור שכל מה שעשה – לטובה עשה…. ואין ערך כלל ליסורי הגוף הזמניים לעומת חיי הנצח של הנשמה…" (אמונה ומדע,אגרות קודש מכבוד קדושת אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש, עמ' 116).

מדברים אלה תביני שהציבור החרדי שבוי בתפיסת עולם שהסבל והגלות הם חלק מהטובה שאלוהים עושה גם סבל בלתי נתפס כשואת היהודים. במצב חוויתי כזה אין סיכוי שהחרדים יעניקו משמעות או ילמדו לקח ומוסר מאירועים שאינם קשורים ישירות לחיי הקהילה על-פי השולחן ערוך.

בברכה

דעת – אמת