מגדולתה של השפה שמשמעותה הסמלית משתנה מזמן לזמן, מחברה לחברה ומאדם לאדם, לכן בעת החדשה, לאחר המהפכה המדעית, מקדישים החוקרים זמן ועמל להגדרת מונחי יסוד בשפה כדי לצמצם, עד כמה שניתן, את הפערים בהבנת השפה בכלל ובמילה הבודדת בפרט. כשבאו הפילוסופים להגדיר את המילה "אמת" הגדירו אותה בכלים ראציונליים ותבוניים (ללא תלות באתיקה ובאסתטיקה – טוב ורע , יפה ולא יפה). אך היות והאדם התבוני מכיר בחולשתו ובמגבלותו של השכל האנושי – הרי את עצם קיומו של העולם הוא אינו מסוגל להבין ולתפוס – לכן הגדרת האמת תהיה מוגבלת לתבונתו של האדם, מבלי לטעון לתקפות של "אמת מוחלטת" – אינסופית – בלתי ניתנת לעירעור בהווה ובעתיד.

כך למשל הפילוסוף קרל פופר (1994-1902) הגדיר תאוריה מדעית: תאוריה שניתן להפריכה, כלומר אין לנו מדע (אמת) אבסולוטי אלא "תאורייה מדעית" המבוססת על השלילה, כלומר, כל זמן שלא הופרכה הרי היא מוגדרת "כמדע" (אמת). אפשר להגדיר את המונח "אמת" על פי התפיסה האנושית ראציונלית, כדבר שכל אדם אנוס לקבלו בהווה אף שיתכן ויתבדה בעתיד. ובלשונו של פרופ' ליבוביץ ז"ל: "במידה שידיעה והבנה הושגו במדע – הרי הן כפויות מבחינה פסיכולוגית על כל מי שמבין אותן, ואין הוא בן חורין להתעלם מהן; הן בשבילו, אפילו על כורחו, בחזקת וודאות, אלא אם כן המשך השימוש במיתודה המדעית עצמה מגלה טעות או משגה במסקנות קודמות" (יהדות עם יהודי ומדינת ישראל עמ' 340).

מדברינו אלה אתה למד שהמילה "אמת", על פי הגדרתינו לעיל, לא הייתה צריכה להיכלל בלקסיקון הדתי, משום שהדת עוסקת בתחום הנפש (הסובייקטיבי – רשות היחיד) ולא השכל (האוביקטיבי – רשות הרבים). אמונתו המוחלטת, הפשוטה והברורה של פלוני ביזארית היא בעיניו של אלמוני.

על כורחך אתה מבין שהשימוש במילה "אמת", אצל אנשי הדת בנושאי האמונה, משמעותה שונה ממשמעותה אצל אנשי המדע. האמת היא ביטוי להערכה חיובית לחוקים ומשפטים או לצורת התנהגות – מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו (תהלים , יט; 10) , כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת (תהלים, כה; 10), צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת (תהלים, קיט; 142). אנשי הדת היהודית יקבעו כמסמרות שאורחותיהם "אמת" כלומר מוסריים וערכיים ואנשי דת אחרת יקבעו שאורחותיהם "אמת". רצוני לומר, שהשימוש במילה אמת בהיבט הדתי הוא בהקשר ערכי שאינו ניתן לנימוק ראציונלי . אפשר לסכם זאת כך:

"האמת" אצל אנשי המדע – מתיחסת להכרת הטבע, להכרת היחסים הפונקציונאליים בין חלקי המציאות הפיזיים – כפויה על כל אדם בר דעת, ואילו "האמת" אצל אנשי הדת – מתיחסת "לחוקים ומשפטים", הנקבעים על פי אמות מוסר סוביקטיביים של האדם – ניתנת להכרעתו של כל אדם ואדם .

לכן אין זה פלא שיש מן הרבנים שבארו את המונח אמת, לאחר קבלתם את עבודת האלהים כערך עליון, כך: "אמת הוא מה שמביא לטוב ולרצון הבורא, ושקר הוא מה שנותן הצלחה לעסקיו של שר השקר, הסטרא אחרא (השטן)" (הרב אליהו דסלר, מכתב מאליהו, כרך ג', עמ' 94).

ולבקשתך האחרונה, אתה מתכוון למקורות שהתורה שמה עצמה מעל המוסר האנושי.

דבר זה ביארנו היטב במאמר "המוסר היהודי בהלכה" (עיין שם בהרחבה).

על פי הדת היהודית ערך עבודת האלהים מעל ערך האדם , דבר זה נלמד מעקידת יצחק.

בברכה

דעת – אמת