כמה טעמים לחרדים בזמננו לא להתגייס:

1. הם לא מקבלים את המדינה דה יורה רק דה פקטו כלומר, להמשיך לשמר את הקהילה היהודית הגלותית. מדינת ישראל, בצביונה החילוני, נידונה כשאר האומות ואינה נידונה כבית לאומי שיש לדאוג ולשמור. כפי שניסח זאת ר' חיים עוזר גרודז'נסקי: "אם אומנם תתייסד מדינה כזאת [מדינה יהודית], תהיה אף היא בגדר של "אומה" אחת בין אומות העולם". משעשע לשמוע מפי חרדים בימינו את הטענה: "אם אנחנו ככל המדינות המערביות אז לשם מה הקמנו מדינה"? בעוד מנהיגיהם מתייחסים למדינה ככל המדינות.

2. מסגרת צבאית מפקיעה את השליטה על בחורי הישיבה – גיל המועד למהפכות – והמונח "חברים לנשק" יכול לגרום לבחורי הישיבה לדבוק בחברם החילוני.

3. המצב של בחורי הישיבה אידיאלי. במקום לעשות שמירות לילה בקור ובחום, לפטרל בדיונות ובין שיחים הם יושבים "באוהלה של תורה" ועוסקים בדברים הפורחים באוויר.

4. ההלכה לא התייחסה לאורחות חייל בצבא משום שליהודים לא היה צבא מאז איבדו עצמאותם. ההלכה עוסקת במצבם של היהודים בתוך גטו שענייני ביטחון היה עניינם של השלטון הזר. בהעדר הלכה סדורה, ובהעדר "בית מחוקקים" אין אפשרות לבחור ישיבה לשרוד כחייל ללא שיעבור על הלכות דקדקניות הנכנסות לאשכיו של הבחור.

ראה דיון, משעשע למדיי, האם מותר לרופא צבאי הבודק פרופיל לגעת בביצים של בחור הישיבה שמא יגרום לו תשוקה מינית. מדיון קטנוני זה תקיש כמה "בעיות" הלכתיות רובצות על בחור הישיבה שירצה להתנהג בצבא ישראל כפי שנהגו היהודים בגולה ללא צבא. בנוסף ראה עם מה הצבא יצטרך להתעסק במקום להיות ממוקד בהכשרת חיילים מצוינים ויעילים.

מתוך שו"ת "ציץ אליעזר":

שאלה:

"הנה במדינתנו נהוג כבר הרבה שנים שכל בחורי הישיבות הקדושות אע"פ שהם מקבלים דיחוי מהצבא לזמן לימודם בישיבות, אבל אפילו כן הם עוברים בדיקות רפואיות לדעת מצב בריאותם ולקבוע מה הפרופיל שלהם. במשך השנים כבר נתעורר כמה פעמים שבזמן שהרופא בודק הבדיקה כללית הוא גם נגע ובדק בביצים ובכיס ומשמש בידיו במקומות אלו כדי לדעת במצב הבריאות הנוגע למקומות אלו.

אנחנו פנינו בעבר למפקדים ראשיים וב"ה הסתדר הענין בכי טוב באופן שהרופאים רק יבדקו בראיה בעלמא בלי לנגוע ולמשמש כלל, וב"ה הכל התנהל על הצד היותר טוב. ואף היום ב"ה בכל המקומות הולכים הרופאים לפי הוראה זו לרבות בתל אביב, בתל השומר.

והנה לאחרונה, הרופא כאן בירושלים בשם ד"ר אילני מתיימר לדעת ההלכות כתיקונן והוא בא בטענה דאין שום איסור ע"פ ההלכה לנגוע ולמשמש בביצים ובכיס, וע"כ הוא מתעקש בדווקא לנגוע ולבדוק מקומות אלו, וטענתו בפיו דכל ההוראה שלא לנגוע בטעות יסודה, כי לא ידעו ההלכות על בוריין, אבל הוא בתור יודע הלכות יודע בבירור שאין כאן שום מיחוש של איסור.

האם יש היתר לנגוע ולמשמש בביצים ובכיס באופן כזה שאין לו שום מיחוש ומכאוב במקום הזה ורק מטעם בדיקה כללית לצה"ל, האם יש היתר כזה לנגוע במקומות אלו בבחור בגיל של שבע עשרה, שמונה עשרה, ובפרט בבחורים יראי שמיים שנזהרים מקטנותם מכל נגיעה ומחשבה ח"ו, וענין זה מפריע להם מאד כמובן.

וע"ז באנו עה"ח ומחכים לתשובתו בנידון זה צוות הרוחני דישיבת שפת אמת

תשובה :

בטח כוונתו של הרופא לפסיקת השו"ע (או"ח סימן ג' סעי' ט"ו) "שאפילו מי שאינו נשוי מותר לסייע בביצים [ כשרוצה להשתין], ומסביר המשנה ברורה (בס"ק כ"ט) מפני שאינו מתחמם על ידי כך.

אבל זוהי רק ראיה שיטחית… דעת מחבר הספר 'תבואות שור', אשר כל בית ישראל נשען על פסקיו, שמכריע להלכה לאיסורא…ובנימוק, כי יותר קרוב לבוא על ידי זה [בנגיעת הביצים] לידי הרהור… מכיוון שהוא מקום זרע כן קרוב הדבר ע"י סיוע בביצים לבוא לידי חימום, וכמו"כ קרוב לבוא עי"ז לידי הרהור…

הגר"א [הגאון מווילנא] סובר גם כן שאסור אפילו בביצים…

[מלבד זאת יש טעם נוסף לאסור לרופא לגעת בביצי בחור הישיבה]

כל האמור בזה כשהמדובר על האדם בעצמו שמחזיק בביציו…אבל כשהמדובר שאיש אחר יחזיק בביציו…יודו שאסור, כי על ידי כך מביאו פחות או יותר לידי איזה חימום מרוב התרגשות מהמישמוש בהם של ידים זרות…יש איפוא לעשות כל המאמצים להחזיר הדבר ליושנו, שהרופאים יבדקו בראיה דעלמא בלי לנגוע ולמשמש כלל בביצים ובכיס, וכפי שנהוג גם כהיום בכל המקומות, פרט לירושלים, שהולכים הרופאים לפי הוראה כזאת שנתנה בזמנה על ידי המפקדים הראשיים של צה"ל כתוצאה מפנייתכם אליהם בזמנו.

שנזכה במהרה לראות בנחמת ציון וירושלים.

בהערצה אליעזר יהודה וולדינברג (שו"ת ציץ אליעזר, חלק יט, סימן ד ).

הרי לך שצבא והלכה אינם יכולים לדור בכפיפה אחת. וכל זמן שהרבנים ידרשו מבני קהילתם להמשיך את הדקדקנות לזרא גם בצבא המשמעות היא שהרבנים לא רוצים להבין ולקבל את גודל שעתה של הבית הלאומי וצה"ל.

בברכה

דעת – אמת