חוזר אני אליכם עם שאלה נוספת.
שאלתי היא ברוח ימים אלו, שבהם רוב החילונים מקבלים פיק ברכיים לקראת הימים הנוראים. אחוזים ניכרים מהם צמים ביום כיפור, ברוח העקרונות: "יום אחד בשנה אתנהג כיהודי ואקבל כפרה על חטאי", "מה שבטוח בטוח" ובעיקר "אם כולם צמים אז לא נעים לי להיות שונה".
תוהה אני שמא גישת מנהלי אתר זה, אתר "חופש", וכן גישת רוב החילוניים בישראל כלפי הדת היא "חצי אפויה". גישה שטומנת בחובה עידוד סמוי למאמיני הדת וכוהניה.
כמדומני, מיצגים אתם את הגישה שניתן להיות בן העם היהודי ולהוקיר חלק מהתרבות היהודית, בלי להיות דתי שומר מצוות.
לדוגמא, גישה זו גורסת שאין פסול בלעשות קידוש, לחגוג את ראש השנה או ליל הסדר, כחילוני בן התרבות היהודית.
מוצא אני בעיה בגישה זו לדת.
אומרים אתם שהדת היא יציר כפיו של האדם.
אוסיף ואומר שהדת היא גורם מפלג בין עמי וגזעי העולם. בני האדם הפכו כלי שרת בידי כוהני הדת שהשתמשו בה כ"אופיום להמונים".
ברגע שאנו החילוניים מנהלים את הריקוד המוזר והאפלטוני הזה עם היהדות, אנו, מבלי משים, "מכשירים את השרץ".
ברגע שאומרים אנו שיש הרבה "דברים יפים ביהדות" אנו למעשה נותנים לגיטימציה לדת כולה, מצוותיה ופולחניה.
המצרי המוסלמי בן ימיינו מוקיר את מורשת הפרעונים, את המונומנטים שבנו, אך אינו מקיים אף אחת מחוקי הדת הפרעונית. אנו יכולים להוקיר את מורשת שבטי ישראל, שאנו צאצאיהם, אך למה לקיים את פולחניהם הפרימיטיביים?
שאלותיי הן:
1 . האם על מנת לקדם את הרעיונות של חופש, שוויון, השכלה וידע, אין אנו צריכים להפנות לגמרי את פנינו מהדת?
כשם שעשו הקומוניסטים ("עולם ישן נחריבה"), כשם שעשו ההיפים בארה"ב, כמו ששר ג'ון לנון בשירו "דמיין".
האם מסכימים אתם לדעתי, ש"שימורה" של התרבות היהודית העתיקה, אפילו בצורתה החילונית, נותנת "דלק" לדתיים להמשיך בדרכם?
2 . בהמשך לשיטתי בשאלה הקודמת – מדוע אם כן כדאי להמשיך ולגור בארץ זו שאוכלת יושביה?
מדוע עלינו להיות מוקפים במיליארד מוסלמים שרוצים לכלותנו בכל רגע אם אנו דוגלים בגישה שכל בני האדם שווים (אגב שרות צבאי הוא עניין מוסרי ולא קשור לדיון. כל אדם צריך להגן על נפשו יקיריו ורכושו)?
מדוע לא לגור בארה"ב או אירופה כאתיאיסט ללא דת או תרבות אלא כבן אנוש ללא עבר?
באופן אירוני, אפילו בקיאותכם הרבה בארון הספרים היהודי עלולה להתפרש ככמיהה סמויה אל הדת ואף אישור שבשתיקה לחשיבות כתביה.
תודה מראש ויישר כוח.
יואל.
כדרכך שאלותיך מאתגרות וחשובות.
תשובה ברורה לספקותיך תבוא רק בדיעבד, לאחר שהדת היהודית תעלם לחלוטין ללא שיריים וזנבות.
אך כיום אנחנו בעיצומו של תהליך לכיוון חילון (נראה ששום גורם לא יוכל לעצור את זרם הנאורות, השכלתנות, היוזמה והקידמה) והתרחקות מתפיסות דתיות המשליכות את יהבם על "שחקן זר" (אלוהים).
אין ספק שהינך צודק בטענתך שהיהדות החילונית מספקת "דלק" לדתיים , הם זקוקים לרב שישיא אותם, לחזן שיתקע בשופר ואפילו לדמות של רב ראשי שיהיה מרגיע לאומי לשעת צרה….וכהנה וכהנה. אפילו הקמתן של ישיבות חילוניות גורמות חיזוק ועידוד באופן עקיף לתפיסות הדתיות.
אך כאן ניצבת דילמה של שיטת חינוך את ההמון: האם להשאיר לו מקצת ריטואלים כדי שיקבל עקרונות חדשים או שמא להציב בפניו את ה"אמת" במלוא עוצמתה , דבר העלול לגרום להמון לשלול את הכל ולדבוק במסורתו הישנה. (עיין בדברינו "התורה השיגה את יעודה החינוכי").
דעת – אמת מביאה בפני הציבור את הדת במלוא מערומיה (ללא כחל וסרק וללא משוא פנים ) על מנת שהציבור יבין שתפיסת הדת נוגדת את התפיסה הנאורה. ויתכן שיהיו אנשים שיסיקו מעצם הניבור שלנו במקורות הדתיים, שיש משהו בדת, אך התעלמות מנגע הדת יביא לתוצאות חמורות יותר.
לגבי שאלתך השנייה, זאת הבחירה האישית של כל אדם : האם לחיות במדינת ישראל כישראלי אתיאיסט ללא דת (אין מציאות של אדם ללא תרבות) או במדינה אחרת.
בברכה
דעת – אמת
עזרתם לי לארגן את מחשבותיי לגבי הדת.
כירושלמי, החי בעיר שהולכת ונעשית דתיה, לא קל לעמוד בפרץ.
יואל.
אנחנו שמחים שהצלחנו לסייע לך ודרכך גם לאחרים נוספים.
אתה צודק שאפשר לומר על ירושלים את הפסוק: "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בחרדים" (: איכה ,א ; 1). הציבור הנאור מכיר בעובדה מרה זו באדישות הנובעת מחוסר אונים.
היום בירושלים (תשס"ז) רק 15 אחוז ילדים לומדים בגנים ממלכתיים (חילוניים), 14 אחוז בגנים ממלכתי דתי, ו- 71 אחוז בגנים חרדיים (מתוך האתר הרשמי של עיריית ירושלים).
אך אל תרפה ידך כי הצלחתם תביא לכשלונם- ככל שהציבור החרדי יגדל יתרבו המערערים על תקפות הדת ומקצת מהאור דוחה הרבה מהחושך.
פרסם את דברינו בכל אתר ומקום, לחילונים, דתיים וחרדים למען יכירו בעובדות לאשורן.
בברכה
דעת – אמת