שלום יצחק

דת יהודית והומניזם הן שתי אידיאולוגיות המושתתות על אקסיומות ערכיות מנוגדות זו לזו.

כשאדם הוא הומניסט כלומר, אורחות חייו מושתתות על האקסיומה הערכית של ההומניזם ודרך משקפת זו הוא קורא את כתבי הקודש ומפרשם, כלומר משבשם ומסרסם, הרי שהוא הומניסט וכתבי הקודש הם מעין נוסטלגיה רומנטית חסרת משמעות עבורו או משמעות חלקית במקומות שאינה סותרת את ההומניזם.

אדם שניגש לכתבי הקודש במגמה להכניס השקפותיו וערכיו לטקסט הדומם למעשה הצהיר שיותר משבא ללמוד דברי אלוהים הוא בא ללמדו. ולשווא טורחים הבריות ללמוד מכתבים אלו אם ניתנה הרשות לסלפם ולשבשם.

ומדוע דת והומניזם אינם יכולים לדור בכפיפה אחת? כי האקסיומה הערכית של הדת היא יהוה רצוני לומר לא האדם (הרי הדתיים עצמם מודים שאינם יודעים את אלוהיהם). והאקסיומה הערכית של ההומניזם היא האדם. ואלו שורשים שונים בתכלית. הדת, מקור סמכותה וערכיה הוא יהוה וההומניזם מקור סמכותה וערכיה הוא האדם.

מבחינה דתית, הדברים מגיעים לידי כך שההומניסט שמקיים בפועל חוק דתי משום שהכרתו האנושית מלמדת זאת אין מעשיו ראויים היות ולא עשאם ממניע של ציות ליהוה.

אביא לפניך כמה מדעות רבני האורתודוכסיה והוגיה:

כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב (והרי הוא כגוי שאסור לתת לו להתיישב בארץ ישראל] ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם" (רמב"ם, הלכות מלכים, פרק ח, הלכה יא).

. במסכת מגילה (כה עמוד א'). שם מבואר מה הטעם שהאומר בתפילתו "על קן הציפור יגיעו רחמיך" משתיקין אותו. וזה "מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינן אלא גזירות", ופרש"י: "להטיל עלינו עולו להודיע שאנחנו עבדיו ושומרי מצוותיו ". הנה, היהודי שומר המצוות אסור לו לבקש רחמים סתם אלא רק באותם עניינים שבהם הרחמים הם גזירת הדת.

וכך כתב ב: " …האיש הישראלי מחוייב לעשות גם מצוות שכליות לא מפני השכל אלא מפני צווי הקב"ה " (שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ב – יו"ד, הערות סימן י, הערה ד).

.

ופרופ' ליבוביץ ז"ל: "ואהבת לרעך כמוך אני יהוה '" : בלי הסיפא ניטל ממצווה זו הבסיס וניטלת משמעותה. אין ל"רעי" כל זכות לתבוע את "אהבתי". כשם שאין זכות כזאת לבע'"ח, לצומח או לדומם. כי המשותף לכולנו — גם לי וגם לרעי, וגם לדומם, לצומח ולחי — היותנו עצמים בבריאה. אינדיפרנטיים מבחינה ערכית…

הומניסט שומר כשרות, טהרת המשפחה ושבת (במקומות שאינם סותרים הומניזם) אינו שונה מהומניסט העומד בהנפת הדגל ושירת ההמנון.

בברכה

דעת – אמת