15 שנים • Anon בתודה,
חגית ל
צוות
הדת מעצימה את חרדת המוות. כדי להצליח לשלוט בנפשות "הפחד" הוא מקור מצוין לכך.
הם עושים זאת בצורה נלוזה ביותר; תוך תרמית נבזית מלבים את הפחד מהמוות וכאילו נותנים מרגוע לחרדה במתן "צ'ופרים" לאחר המוות. הדת מאיימת בעונשי גיהנום על מעשים פעוטים: "המרצה מעות לאישה מידו לידה כדי להסתכל בה – אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו – לא ינקה מדינה של גיהנם" (ברכות סא ע"א). הפחד הוא לחם חוקה של הדת והם לא יתנו לפחד להיעלם.
פניות רבות אני מקבל מצדם של חרדים שארגיע אותם מעונשי גיהנם (הם רוצים שאשכנע אותם שאין גיהנום לאחר המוות כדי להירגע במיוחד לאחר ש"חטאו" בהוצאת זרע לבטלה).
אם לדמות את הדת, כארגון חברתי, דומים הם לבתי גמילה מאלכוהול המוכרים יין ווויסקי לרוב – כי ככל שיהיו יותר אלכוהוליסטים בתי הגמילה ירוויחו מהם. או לבתי תמחוי שככל שיהיו עניים הם ייהנו מהם, לכן לא ילמדו אותם מקצוע שמא יעשירו. כך אנשי הדת מציגים עצמם כאילו מעניקים שלווה מפחדים ולמעשה מעצימים אותו כי הוא מקור פרנסתם.
כדי לחיות בשלווה ללא פחד מהמוות צריך להסיר את חרדת המוות. זה אפשרי על ידי קבלת המציאות כפי שהיא. האדם, על-ידי התבוננות ובגרות, יכול לקבל את המוות כעובדה ולהשלים עם כך: רציונלית ורגשית. המצליח בכך אין מאושר ממנו.
הוא אינו מפחד "מה יהיה אחר המוות" אלא חושב כיצד להגשים חייו, רצונותיו ותשוקותיו. להשתדל להיות מאושר בעוצמה הרבה ביותר, בזמן הרב ביותר, לכמות האנשים הרבה ביותר.
למוות יש גם יתרונות עצומים; הוא מגביל את זמננו ודוחף אותנו לעשייה.
המשמעות שאדם מפיח לחייו כאן בעולם הזה בלי פחד וללא מורא הוא המאושר שבאדם.
בברכה
דעת – אמת
היא גורמת לאנשים להאמין בעולם הבא
ועל העונשים שתקבל אם לא תקיים מצוות וכו
ביום שהפסקתי להאמין
הפסקתי לפחד
החיים כאן זה מה שיש
וזה הרבה!!
צריך רק להסתכל על זה בצורה הנכונה
🙂
יום נפלא
מיטל
2..זה הדת הפילוסופית וכאן את נכנסת לבעיה שונה בכל מהלך המאה החרונה ניסו המשכילים באירופה למצוא החלף לדת והתוצאה היתה בהתאם..מכאן תחשבי הלאה ואני בטוח שאת מסקנותייך תקבלי גם בהקדם בברכה יוסי.
האדם רוצה משהו בחייו ששונה מחיי היום יום הקשים והוא בוחר לעצמו להאמין במשהו כדי לחוש טוב יותר – ובמובן הצר הזה בלבד יתכן שהדת כן מספקת אי-איזה שירות חיובי בעולם יחד עם כל הסבל שהיא גורמת – אבל אנשים רבים מידי מתבלבלים וחושבים שהאמירה "הדת היא דבר מנחם" והאמירה "הדת היא דבר נכון" הם היינו אך. והרי איך יחשבו אחרת? שהרי ברגע שיסכימו עם עצמם שהדת אינה נכונה, בו במקום היא תפסיק לנחם אותם…
אך תוכנה המנחם של האמונה אינו מעלה את ערך האמת שלה. כמובן, אני לא יכול להתכחש לצורך הרגשי בניחומים וגם לא לטעון שתמונת העולם שלי מציעה משהו מעבר לנחמה מתונה למדי לאדם שכול, למשל. אבל אם הנחמה שהדת אמורה להציע מבוססת על ההנחה הבלתי מתקבלת על הדעת מבחינה ניורולוגית שעל פיה אנו ממשיכים לחיות לאחר מות מוחנו, אני מעדיף שלא להינחם ולהישאר על קרקע המציאות.
מדהים להיווכח כמה אנשים אינם מסוגלים כנראה להבחין בהבדל שבין "א הוא נכון" לבין "רצוי שאנשים יאמינו ש-א הוא נכון". או שאולי הם לא נכשלים בטעות הלוגית הזאת, אלא פשוט מיחסים לאמת פחות חשיבות מאשר לרגשות אנושיים. ואיני רוצה לזלזל בערכם של רגשות אנושיים. אני רק מציע שנבהיר לעצמנו, בכל שיחה, על מה אנחנו מדברים: על רגשות, או על אמת.
אמונה כגון זו שדיברת עליה היא עניין רגשי, אבל אנחנו לא מנסים לפנות אל הרגשות כאן. אנו נראה בזה פיחות בכבוד הקורא. אנו פונים אל שכלך החושב שלך, אנו פונה אל הראציונל שלך. האמונה באלוהים היא דבר רגשי, אבל אדם צריך לבסס את מה שהוא מקבל כאמת לא על פי הרגש, אלא על פי ראיות. עברי על הקונטרסים ושאר המאמרים באתר. אנו לא נגרום לך להרגיש תחושה חמימה ונעימה בפנים. אנו כן מצפה לגלות אצלך ביקורתיות כלפי דברים בטרם תטי להאמין בהם בכזו קלות.
בברכה,
ליאור הלפרין
דומני שהינך מיקל על עצמך גם מבחינה מדעית וראייתית בייחסך לאמונה דתית כעניין רגשי ותו לא.
הקושיה האמיתית שגם מעסיקה אותי במחקרי הוא דווקא האליטיזם של הדת.
ביאור:
ברור לי שהיו בכל התקופות אנשים שהעבודה הדתית שלהם היתה קשורה עם איכויות אנושיות גבוהות במיוחד.
ברור לי גם שהם ביקשו דרכים לאפשר מעבר של ידע שהצטבר אצלם הלאה.
לא ברור לי אם טעו או לא בייחסם את התפתחותם לדתיותם כיון
שלא ניסיתי ללכת בדרכם,כלומר אינני יכולה לומר בפה מלא ובזחיחות דעת שמשה לא היה נביא, אבל ברור לי שאיזו איכות אנושית חזקה במיוחד איפשרה לבני ישראל לשרוד היסטורית וטרם עמדתי על פישרה למרות הצורך המודרני הדוחקני לטאטא עובדה זו מתחת לשטיח.
אבל ה ק ו ש י ה הגדולה בעיני היא דווקא התפקיד המעיק שממלאים לדעתי המוני הדתיים הנשרכים אחרי עגלתם ואו משמשים גלגלי עגלתם של ענקי הרוח הללו, שהם דומים אולי
למעין מעטפות דואר המובילות מידע מתקופה לתקופה,ואינם קולטים את אמיתת תפקידם,וזה אפילו עצוב לי,
לדעתי נדירים באופן קיצוני יוצאים בשאלה מן הדת שעשו זאת
לאחר מיפגש רציני עם ענק רוח אולי אלישע בן אבויה היה כזה
אבל בדרך כלל אכזבת היוצאים בשאלה נובעת מהיותם מוקפים במעטפות דואר אנושיות כנזכר.
האליטיזם הזה חריף במיוחד בעם ישראל שלנו,הן כלפי פנים והן כלפי חוץ.
יש לי אוקיינוסים של מילות כאב לדבר על כך.
אבל אליטיזם זו השאלה.זו ה ש א ל ה….
אגב,ריבוי הציטוטים שהבאת לפני מספר נושאים, ביניהם ציטטות
מהמהר"ל מפראג ועוד,שוייכו על ידך לגזענות במידה רבה.
אינני מסכימה איתך, נתקלת באליטיזם של העם היהודי אך לא בגזענות. אם להיות ביל גייטס זה גזענות ולא אליטיזם כלכלי
אז גם חכמי ישראל הם גזענים.
בהמה בשפת חכמי ישראל לא משמשת באותו תפקיד כפי
ששימשו החרקים והעכברים ב"דר שטירמר",
אנא,כבד את תרבות עמך, גם אם תמשיך להתנגד כמוני
לדתיותו.
ציפי
אנשים עושים הרבה מאוד דברים כדי להרגיע את חרדת המוות.
בין השאר בדרך של אמונות ודתות.
אפשר לומר – לרוב, כיוון שישנה תחושה כי הדרך הממוסדת והנתמכת חברתית מוסיפה את החומר הפעיל ביותר לסם.
אולם הנזק של דת וערכיה האבסולוטיים מזיקים פי כמה וכמה מהתועלת המינורית בהקטנת חרדות מוות.
(אישית מאחלת לכל הדתיים ודומיהם לעבור את ייסורי הגיהנום שבחרדות המוות בידיעה שהמוות הוא הסוף..אולי משם יתעלו מעל אמונותיהם הרעועות והמזיקות, אולי יחושו חוסר ישע אמיתי באמצע חיים כה ברורים/מונחים ויוותרו על הרע שהם גורמים לאחרים)
מילא, אם היתה מתאפשרת דת שכל כולה טוב והיא מתאימה כולם.
אך מדובר בחוקי אנוש, כמו שאר החוקים, רק הרבה יותר ערמומיים, נבזיים ומרושעים. ברור שהרוע משתלט מהר על התחום וגובר בהשפעתו על המאמין התמים והפשוט.
הרשעים שמנצלים את חרדת האנשים, מעודדים כמעט תמיד את אותם חוקים ובסופו של דבר משום מה זה תמיד מתחיל ונגמר בשיעבוד האישה ושנאת הזר.
זה אף פעם לא מתחיל ונגמר בתפילות לגלגול הבא, ליטוף פרחים וחיבוק עצים. (ואם כן, לכו על זה)
חייבים להתעורר !
אתיאיסטית
סוף דבר : ככל שהמדע מפענח את סודות הקיום – הדתות הופכות להיות לא רלוונטיות . להערכתי , דינן להיעלם במהרה בימינו .
אלי כהן
גם עבור אלי כהן
לומר שהדת מפחיתה חרדות ושהמרכז שלה הוא רגשי,זה הולם
המוני אנשים,אולי את רוב הדתיים,
א ב ל לא את כולם גם לא את מחוללי הדתות
סוד השרדותה של הדת לא רק (ובעיקר לא) השטחיות של
האנשים,אלא אדרבה העוצמתי והנעלה.
שקרים ,ככל שאין בהם תוכן אמיתי מחזיקים זמן קצר יותר,
אם רואים שקר שמחזיק זמן רב אות הוא שאיננו רק שקר,
ולהרחבת הנושא רק אדגים: אינך יכולה לומר לעצמך,ששיטות
הלוחמה שבמזרח הרחוק-יפן , סין ו…..(שככל העולה מן המחקרים
מחוברים לעבודות דתיות שונות,),אין בהן עוצמה ,טכניקה וחוכמת
חיים,ולהתעלם ןלומר -אה, הן רק מפחיתות חרדה. לא נכון ,לא סביר, לא מדעי, כי לא הכל חרדות ,פרויד,ואדלר.יש חיים מחוץ לספת החרדות,פשוט צריך להפסיק לבחון את חוכמת הדתות,דרךהשכבות ההמוניות,גם אם ניצול ההמונים הדתיים- מרגיז , ואגב אותי זה מרגיז, וכבר הבעתי זאת.
ציפי
עמית הצדיק
הרשי להעמידך על טעותך היסודית, הבסיסית, הקשה ומבחינתך-המרה. הדת היא ש-ק-ר.פשוט. טיעונייך ניתנים לסתירה על נקל: א.לטיעון שאמונה שמתקיימת זמן רב מעידה על נכונותה- הסיפור של פו הדב ממש כמו הדת בדיוני. נכון ישנם דובים שאוהבים דבש וישנם דובי צעצוע זה מבוסס על מציאות שאנו מכירים ולכן הקשר של הסיפור למציאות, על אף שכולו דמיוני, גדול יותר מהסיפור של הדתות השונות של "אלוהים" אי שם שברא אותנו אי פה והוא משגיח עלינו…!!!! ומעניש על התנהגות כזו ואחרת..זה לגמרי פנטזיה ללא כ-ל קשר למציאות. לכן נקראים המאמינים "הזויי האמונה" "שטופי הדת" וכיו"ב.
ב. העובדה שאנשים שהשתייכו לאליטה גם לא מעידה על נכונות כלשהי של הדת או קשר כלשהו שלה למציאות. זה שאת לא יכולה לאמר בפה מלא שמשה לא היה נביא משמע את משאירה פתח לאמונה שהוא היה בקשר עם האל כמסופר בתורה ? משמע את משאירה פתח להזות הזיות כשאר המאמינים. מה שמרשים היא העובדה שההזיות הללו נחוות ללא כל סיוע של כימיקלים.
ג. הקושי הגדול שלך בהבנת תפקידם של ההמונים המשמשים כאסקופה נדרסת (או כמעטפות דואר לדברייך) לרגלי רבניהם יכול לבוא לפתרון קל מלימוד לא מעמיק מדי של מקצועות הפסיכולוגיה והסוציולוגיה ודאי גם האנתרופולגיה וההיסטוריה גם יחד. כמי שעושה רושם שאוהבת להגג וללהג ואף לקרוא בטוחני שתמצאי חיש קל ומהר תשובות מספקות.
בהצלחה.
עמית הצדיק
אחרי שהתגברתי על המבוכה הקלה שאחזה בי מפולשנותך להרגלי האישיים,מה עוד שנקטת בנימה צינית קלה,שאולי מצדיקה
את תוספת האות צדי לשימך-עמית הצ'
אומר לך בקיצור נמרץ במקום שהיה ראוי להאריך,רק שאיני יודעת
אם לבעל האכסניה מר ירון יש סבלנות להתארכות הדיון הזה,ולכן עד שלא אתבקש אחרת -אקצר.
כדי לקלוט על מה אני מדברת אם תחליט שזה חשוב לך לא יהא מנוס אלא שתקרא אפילו ברפרוף את הספר של פטר אוספנסקי
שעובד לקורא הישראלי ע"י פרופסור הוגו ברגמן.ז"ל.(מסגל האוניברסיטה העברית). שם הספר: הפסיכולוגיה של התפתחותו האפשרית של האדם. יחזק את המהלך הזה ספרו של אריך פרום: זן בודהיזם ופסיכואנליזה, ובמיוחד מעמוד 144 של הספר ואילך.
שם בהוצאה שבידי -מגדיר אריך פרום הגדרה מעניינת לדתות.
עמית- בהגדירך את עצמך כחילוני,על כל המשתמע מדבריך,וויתרת
על האפשרות של השימוש המלא במילים אמת ושקר (שלא במישור האנושי היומיומי.)במישור הפילוסופי-אידאי.
שנינו העדפנו את האחיזה החילונית בחיינו,אבל נראה לי שאתה עושה זאת פחות באומץ ממני.כיוון שאתה מדחיק את המשמעות של בחירותיך,בחרנו בעולם של ספק,אנו נותנים להכרעות אמפיריות,מדעיות שימושיות לנתב בחיינו,ואם להשתמש במילים החביבות על ליאור הלפרין שאחרי מותו הביולוגי של המוח האישי
שלנו,אין עוד לדבר על חיים כלשהם,ולכן גם אתה כמוני,יודע
שלפי קו המחשבה שלנו לעולם לא יתברר שצדקנו,וגם בא נגיד באומץ , זה לא משנה לנו.
באופן אבסורדי שמקומם אותך כנראה,אילו "הוזי האמונה" יצדקו
אתה ואני כבר נתוודע לכך על כורחינו,כל אפשרות אחרת היא פשוט,ריק גמור! ולתיבות הדואר האנושיות לא תהיה אפשרות להתחרט.אלא כאן בתוך המציאות העכשוית. אדם דתי לא יוכל להתחרט,אחרי מותו,רק עלי אדמות, חילוני,דווקא כן.וזה נובע מעצם ההגדרות,וכך גם תפס והגדיר זאת בליז פסקל.
ולסיום, להבנת המושג-להיות נביא, להשתמש בכוח הדמיון, לא בהכרח, שהדרך היחידה היא- להכנע,להגדרות הדתיות,הזמינות והנמוכות ביותר שרק ניתן לשמוע בקלות מסביב .ואחר כך לדחותן על הסף.כפי שעשית.
לרשותך למתן הבהרות.
חילונית אמיצה שלא מטייחת את ספקותיה
ציפי
אכן, נכון שכתוב בשולחן ערוך (אבן העזר – סימן כג) כלשון הזה:
"אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, ועוון זה חמור מכל עבירות שבתורה".
אולם כבר העירו המפרשים שם [ראה בית שמואל ס"ק א] שלשון זה הוא לאו בדוקא, ובאמת אינו החמור מכל עבירות שבתורה. ובראשונים מפורש שאיסור עריות ונידה חמור יותר מזרע לבטלה. ובאמת יש להוכיח שאין לשון זה בדוקא, שהרי כלשון הזה עצמו נאמר גם על איסור לשון הרע שהוא חמור מכל עבירות שבתורה, וכך נאמר בדברי חז"ל על איסור ביטול תורה, וכן אמרו על איסור הלוואה בריבית, כמו גם על חילול שבת, וחילול השם, ועוד, הרי שמדובר בהפלגת החטא לומר שהוא מן החמורים, אבל לא לומר ולקבוע על היותו חמור מכל העבירות האחרות.
לגבי הנאמר בזוהר הקדוש בפרשת ויחי שעל חטא זה לא מועיל תשובה, כבר הראו כי בזוהר הק´ במקומות אחרים מפורש שמועיל תשובה לחטא זה כמו לכל החטאים, ואין דבר העומד בפני התשובה.
ובביאור דברי הזוהר, כותב האדמו"ר הקדוש רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל בספרו המיוחד על העניין הזה "תקנת השבין" (אות טו) כך:
קודם יש להניח כדבר ברור שמה שאמור בזוהר שהמוציא זרע לבטלה חמור מרוצח, אינו כפשוטו, שיהיה איסור זה חמור משפיכת דמים ממש שחייבין עליו מיתה, שהרי הוצאת זרע לבטלה אין עונש כלל בית דין, ואפילו מלקות אין. כמו כן, רוצח נחשב בין שלשת העבירות החמורות, שיהרג ואל יעבור, ואילו בהוצאת זרע לבטלה פשוט שאין הדין יהרג ואל יעבור.
וההסבר הוא לפי המבואר בלשונות הזוהר במקומות אחרים שעם כל תוקף הטומאה שבעוון הוצאת זרע לבטלה אין בזה עונשי גיהנום חמורים ביותר מבשאר עבירות, וכל החומר שבו, הוא, בהעדר המעלה והזכות לראות פני השכינה ומניעת הכניסה למדריגות עליונות, ושלכן נשמות השייכות למקומות גבוהים ביותר, והעתיד שלהן הוא לחזור לאותו מקום, הרי שבכדי שיהיו ראויים לחזור למקור הם צריכים זיכוך גדול על חטא זה, ובמעלתו של התנא הקדוש של רבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו, השיכים במקור למקום הכי עליון, הרי שהחטא הזה לגביהם הוא מהדברים שלא מועיל תשובה, ולא יוכלו לחזור למקומם אם היה חטא זה בידם.
וזה שנשמתו חצובה משורש הנמוך יותר ממעלתו של רשב"י יש לו תקוה בתשובה גדולה, ולכן אמרו בעלי הנשמות הגבוהות כמו האריז"ל והרוקח את התושבה הגדולה שצריך לעשות על העניין הזה, וזה מתאים לאנשים בעלי נשמות כמוהם, לנקות ולזכך שלא יפריע חטא זה בידו מלחזור למקורו הגבוה. אולם לגבי הנשמות הרגילות מבני ישראל, די להם על הוצאת זרע לבטלה בתשובה רגילה כמו על כל מצוות עשה, שאינו זז מהמקום עד שמתקבל בתשובתו. עד כאן תוכן דבריו.
ויצויין לדבריו הקדושים של הגאון ה´אבני נזר´ בספרו על הלכות שבת ´אגלי טל´ בהקדמה לספר, כי לימוד הלכות שבת מהוה תיקון שלם על העניין הזה.