16 שנים • Anon הרבה מהדברים שאתם כותבים פה, למרות המגמה שיש לכם, מוצאים חן בעיני, והם אף מרחיבים את הידיעות שלי לגבי הטקסטים של היהדות.
כאחד שקיבל חינוך יהודי מסורתי (במובן ההיסטורי ולא לתפארת המליצה), אני תמהה עליכם בעניין של הסתירות שאתם מוצאים בין הטקסטים לבין המציאות, כפי שהיא באה לידי ביטוי במדע. אתם מנסים להציג סתירה זו כאילו יש לה בסיס לערער אמונתו של אדם. ואני תמהה מאוד על מה מבוססת הנחה זו שאתם כה מאמינים בה ?
אני בהיותי כבר בגיל 10 – 12 הבנתי יפה שיש סתירות בין מה שכתוב בטקסטים לבין המציאות או המדע, אבל משום מה הדבר לא הביא אותי לשנוא את הדת או לכפור ביהדות, כי ברור שחז"ל לא יכלו לדעת דברים שלמשל לא היה להם כלים למדוד, כלומר כל דבר שלא היה בו הישג טכנולוגי כפי שיש לנו היום.
אני חייב לתמוהה גם על העובדה שלמר ידען לקח כל כך הרבה שנים של לימוד אינטנסיבי עד שהוא "גילה" את הדבר הזה, כפי שהוא עצמו לא פעם מתאר בהרצאותיו, שבאחת מהן גם אני נכחתי. מה זה מעיד על האיש ? האם לא די שנה אחת של לימוד הגמרא והמקורות כדי "לעלות" על כך שיש סתירות ושהטקסט לעתים סותר את המדע ? מה הרבותא בזה ?
מקווה שיהיה לכם אומץ לפרסם את השאלה בשלמותה ולענות עליה, יחד עם התמיהה שלי, שכן אחרת אתם מעידים לי ולחברים הדתיים שאיתם יחד אני שולח את השאלה שאתם לא אמיתיים ולא באמת נלחמים נגד הבערות, סתימת פיות וחוסר ההשכלה.
כתוספת, אשמח אם תתייחסו לכך מה לדעתכם הסיבה לאלה שראו את הסתירות ולא נטשו את קיום המצוות, האם לדעתכם כולם רימו את ה"תבונה" כפי שאתם כותבים ? האם התפיסה כי מבחינה פסיכולוגית, גייסו את התבונה למען האמונה זו תפיסתכם לגבי כל החכמים שעמדו לנו במהלך כל הדורות ללא יוצא מן הכלל, ואם כן, מה זה מעיד על העם הזה, שגם אתם משתייכים אליו (ולו רק מבחינה גנטית).
א.מ.ל.
דעת-אמת מבקרת את כתבי הקודש וספרות חז"ל בשני מישורים:
1. התאמתו למציאות כפי שהתבונה מבינה אותו קרי; על-פי המתודה המדעית המודרנית.
2. המוסר הדתי יהודי.
איננו באים לשכנע, השכנוע בא רק מהאדם עצמו, אלא להציג את הדברים כפי הווייתם כחלק מרצון כנה לחברה הומניסטית, שוויונית המספקת חרות ואושר לכל אדם .
ההכרעה האמונית או הרצונית לא תמיד הולכת בכפיפה אחת עם מסקנות תבוניות לכן יש הרבה דתיים שחיים חיים "כפולים" מקבילים; הקו "התבוני" והקו "האמוני".
הזמן שלוקח לתבונה להסיק מסקנות קצר בכמה מונים לתהליך גיבוש מסקנה רגשית – לנפש לוקח זמן רב לעכל את מסקנותיה של התבונה, אם בכלל (זה עונה על שאלתך מדוע לקח זמן רב למר ידען).
ולשאלתך בסיום, פעולות האדם נובעות מכוח הרצון ולא מהתבונה. התבונה אינה אלא כלי כדוגמת ידיים ועיניים המסייעות לרצון לבצעו – בני עלייה מועטים יצליחו להכפיף את הרצון לתבונה.
דבר זה לימדונו גדולי עולם והניסיון:
שפינוזה כתב התבונה היא שפחת אמונתם.
ההומניסטים בתקופת הרנסנס הדגישו את הרצון והרגש בטבע האדם יותר מאשר את הצד התבוני שלו. התבונה חשובה אך מוגבלת: אין היא מסוגלת לשלוט ביצרים (האמונה גם היא דחף יצרי) ואף לא להבין מסתרי היקום. השכל משועבד לרצון, ואילו הרצון חופשי לקבוע את גורל האדם. לכן טבע פטררקה (1304-1374) את האימרה: "מוטב לרצות את הטוב מלדעת את האמת".
אני מקווה שגם אנשי הדת היהודית (איני מתייחס אליך אישית כי איני מכירך הם מתייחסים לרוב האוכלוסייה הדתית) יחפצו בטוב כהגדרתו ההומניסטית ולא יפלו נשים, גויים וחילונים וייטלו שותפות מלאה ושווה לשגשוג כלכלי, בטחוני ושוויוני בחברה הישראלית למען אושרו של האדם – כל אדם במשמע.
בברכה
דעת – אמת
קראתי בעניין דבריך ושמחתי כי נקלע לאתר אדם שנשמע משכיל ומפוכח במקביל להיותו דתי-מאמין. על רקע זה אני מבקש ליצור עמך דיאלוג מתוך עניין וסקרנות בתחום הדת והאמונה וזאת בהיותי אתיאיסט, אפיקורס וכופר-לפי ההגדרה הדתית-מסורתית ויהודי חופשי בהגדרתי העצמית.
מעניין אותי כיצד אדם תבוני ומשכיל משלב בהבנת המציאות שלו את קיום האל וזה עוד נתפס אבל כיצד הוא עוסק בפרקטיקה דתית של טקס ופולחן ?? זה אחד מפלאי עולם ועד כה טרם קיבלתי תשובה ואולי, באמת אולי, תוכל להאיר את עיני.
אשמח מאד באם תרצה ליצור קשר ישיר למייל שלי: amit1965@nana.co.il
עמית