מלחמות בין מאמינים ידועה בהיסטוריה של כל הדתות: קתולים ופרוטסטנטים, סונים ושיעים, חסידים ומתנגדים אלו וגם אלו מוכנים להרוג ולהיהרג, להוציא דיבה רעה ולהלשין לשלטונות כדי לקיים את הזייתם כלומר לשלוט בעצמם על המשוגעים על פי הבנתם את שיגעונם הראוי.

תן דעתך על מה הם מוסרים נפשם ועל מה מכלים זמניהם: האם אישה שראתה טיפת דם בתחתוניה מותרת לבעלה או אסורה? האין זה מגוחך? (להגדיל גיחוך ולהאדירו עיין בקונטרס 7).

איני יודע מה דעתו של אבינר אך חזקתו שכוונתו ל"שם שמיים" כלומר על-פי קריטריון אמונות ההבל של הציבור האורתודוכסי.

אם כי, מתוך ראיון שקיימתי עמו, ניתן להבין שיש לו מחשבה עצמאית המנסה להתאים את ההלכה למציאות המשתנה.

כך למשל לדעתו אסור להרוג גוי – נקודה. (אף שההלכה מתירה להרוג גוי).

ואילו עדו אלבה – הקורא את ההלכה ככתבה וכלשונה – שאינו מתיימר לשנות את ההלכה – כתב חוברת בירור הלכות הריגת גוי, וכך הוא כותב:

"מתבאר מהרמב"ם שכל גוי שאינו מקבל עליו שבע המצוות חייב מיתה ואין היתר לאפשר לו לחיות, אם יש כח בידינו להורגו".

חשוב יותר לתת את הדעת על הפרופורציות שהציבור המאמין השכיח מלבו.

לדעת המאמינים "כבוד אלוהיהם" חשוב יותר מכבוד האדם. לכן הם יבזו וישמיצו כל מי "שמזלזל" בהלכה: "את מי נדו ? את אלעזר בן חנוך שפקפק בנטילת ידים; וכשמת – שלחו בית דין והניחו אבן גדולה על ארונו, ללמדך: שכל המתנדה ומת בנדויו – בית דין סוקלין את ארונו" (ברכות יט ע"א).

לדעתם מוטב שרב גדול יבזה עצמו וילך ערום בפרהסיא, אם נמצאו בבגדיו חוטי צמר ופשתן שזורים זה בזה והוא אומרם: "אמר רב יהודה אמר רב: המוצא כלאים בבגדו פושטן אפילו בשוק, מאי טעמא? "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' – כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב". (ברכות יט ע"ב).

וזאת הסכנה הגדולה ביותר שמאמיני הדת היהודית יביאו עלינו. הם יעדיפו להרוס את כל מה שנבנה כאן בישראל ובלבד לרצות את אלוהיהם. כי הזייתם חשובה להם מהמציאות הטבעית.

נ.ב – כשכוחם יעלה ויתעצם נראה מלחמות דת בין המאמינים שהציונות היא חלק מתהליך משיחי לבין המאמינים שזה חלק מזממו של השטן.

בברכה

דעת – אמת