בלי שום קשר לשאלותיי, אני מוכרח לציין לשבח את העוסקים במלאכה כאן בעמותה, המאמרים מעמיקים ומאירי עיניים, מנומקים ועינייניים – פשוט חוויה!
תחזקנה ידיכם,
איציק
תודה על המחמאות והפרגון, דברי דעת ואמת צריכים חיזוק במיוחד בזמנים אלו.
היחס לסיפורי התורה כאלגוריה בלבד מעוגנים אף בתפיסה הרבנית: איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה (בבא בתרא טו ע"א). מתים שהחיה יחזקאל באמת משל היה (סנהדרין צב ע"ב).וכן לדעת הרמב"ם סיפורים רבים בתורה לא היו ולא נבראו בעולם המעשה אלא
"הכל במראה הנבואה" כגון סיפור בלעם והאתון, יעקב שנאבק עם המלאך וכהנה רבים (מורה הנבוכים, חלק שני, פרק מב ).
ללמדך, שסיפורי התורה אם היו או לא היו אינם רלוונטים לאדם המאמין, אלא להיסטוריון ולארכיאולוג בלבד. רצוני לומר, וכי מה אכפת למאמין אם היה משה רבנו או לא כאשר לחוקיו הוא מציית מפני שחושב שהם חוקים ראויים. ואם הוא מקיים את חוקי התורה וההלכה אף שאין הם ראויים בעיניו הרי הוא אדם מרושע לאדם ולמקום ובלבו הוא בז למשה ואלוהיו.
אם שאלתך נשאלה כארכיאולוג והיסטוריון מומלץ לעיין בספרו של פרופ' לארכיאולוגיה ישראל פינקלשטיין "ראשית ישראל". ראה כאן תקציר על ספרו.
בברכה
דעת – אמת