15 שנים • Anon כאשר קראתי בבלוג המצוין משגיח כשרות, נתקלתי בשתי התייחסות של אנשים דתייםחרדים לנבואות השחורות של רוב חרדידתי (וזה עוד מבלי לדבר על המוסלמים), האחת של ר' יעקב שפירא, "משפחה חרדית נורמלית עושה עשרה ילדים מתוך אידאלים. עוד עשרים, שלושים, ארבעים שנה יהיה כאן רוב דתי והלא דתיים יהיו מיעוט. ברגע שאדם לא דתי מעדיף לטייל ולהתחתן בגיל 42 ויש לו אידאלים בעיקר של כיף לי ונוח לי ואדם חרדי מחליט שרוצה משפחה גדולה יש פה מאבק אבוד", השנייה של יהודה משי זהב, "אנחנו נצטרך לנהל את העסק ואם לא ננהל בצורה מקצועית העסק יתפורר".
אני לא מבין מה ניתן לעשות מול רוב דתי (חרדימוסלמי)? כביכול, כל אשר נותר (מלבד לעמוד על זכויתינו, כפי שאכן נעשה במוצאי שבת האחרון) הוא להנות ממה שנשאר, לקוות שאולי הגזרה הרעה תדחה עוד קצת עם שיעור ילודה פחות בקרב חרדים וערביי ישראל, ולייחל שהתבונה תרכוש לה ידידים במחוזות חשוכים. ההרגשה היא באמת רעה, כי נדמה לי שמדובר במלחמה אבודה.
דנילו
צוות
החברה החילונית עדיין לא השכילה לצאת למאבק אמיתי, מאבק ערכי, מאבק על התרבות, על הבית.
ברגע שהחילונים יתעוררו אין לציבור החרדי והדתי סיכוי.
הסיבה פשוטה: לדת היהודית אין מה להציע, היא נבובה ונוהגת כמעשה קהילה הזויה וכתתית שמתעלמת מהמציאות הריאלית.
כמובן, שאם הציבור החילוני לא יחזיר מלחמה שערה התוצאה של נוהג הדתיים הנלוז יגרום ל"תמות נפשי עם החילוני" ומדינת ישראל תעלם והתנועה הציונית תעבור לדפי ההיסטוריה.
אני כותב דברים אלה אף שאני עוקב כבר שנים אחרי הריבוי הטבעי של החרדים והמוסלמים.
הכמות והמספר אינם הפונקציה היחידה. כשנשענים על ערכים המנותקים מהמציאות כלומר, שבויים בתפיסות של מקרא ותלמוד עם ערכים פטריארכליים וערכים שבטיים הנוהגים כשבטים ברברים אין להם סיכוי לשרוד את הזרם השוטף של הנאורות למרות ריבויים הטבעי.
ומה עלינו לעשות במצבנו העגום? הפתרון פשוט למדיי רק שצריך לרצות לעשות אותו ולא להסתתר מאחורי פרגוד "הביטחון" ובעיות אויבי חוץ ולהתעלם מהריקבון ההורס אותנו מבפנים.
וזאת עלינו לעשות ומייד:
צעד ראשון, האזרחים החילונים צריכים להפריד דת ממדינה (באומרי חילונים כוונתי לאזרחים הרוצים במדינה שתנוהל על-פי נורמות של הנאורות וההומניזם בלי להבחין באמונתו הפרטית) יש עדיין רוב כזה.
צעד שני, לבטל את מגזריות החינוך ולספק חינוך המבוסס על "ליבה" המושתת על הומניזם ונאורות.
צעד שלישי, לבטל את קצבאות הילדים ולהעביר את הכספים לחינוך המוצע לעיל – לכל האזרחים מגיל שלושה חודשים.
צעד רביעי, לטפח במרחב הציבורי את הערך ההומני, לדבר עליו ולהפנים אותו מתוך גאווה ותשוקה אידיאולוגית.
כשצעדים אלו יעשו חיש מייד תגלה שהריבוי הטבעי הולך ומצטמצם.
הציבור הדתי והחרדי ינהר כזרם בלתי פוסק לעולם הנאור ואין זו משאלת לב אלא מציאות ריאלית.
במקום שבני אדם מאמינים בהבלים והמציאות הכלכלית טופחת על פניהם יצר ההישרדות מפעיל את השכל הישר וגורם לבריות להשתוקק לחיים נורמלים.
הדברים פשוטים ואיני מחדש דבר אלא מעורר את הידוע לכל בר דעת וחפץ חיים.
ולאלו החפצים בחיים, הרוצים במדינת ישראל כבית לאומי ליהודים, המודאגים מהמשך קיומה ומשתוקקים לחיים מאושרים על-פי עקרון השוויון והחירות אומר:
במקום להתרכז כיצד להיות ליברלי כלפי מתנגדי הליברליות התרכזו כיצד לשמר את הליברליות.
במקום לעסוק ברחמים שסופם יביאו אכזריות להשיב מלחמה שערה נגד כל החושקים באובדנה של הציונות, מדינת ישראל והערכים ההומניים.
במקום להקדיש מאמצים רק באויבי חוץ, להתחיל להשקיע מאמצים כבירים ועצומים נגד הריקבון מבית ולעשות את הנאמר לעיל.
בברכה
דעת – אמת
נדמה לי כי אנו מערבבים מספר נושאים יחד. הנושא של הדת מול הנושא של הפרקטיקה הדתית.
אין ספק כי כדי להיות דתיים זקוקים לאמונה מסוימת במשהו מסוים. כאמור אי אפשר לדעתי להוכיח כי אדם דתי בזה שהוא הולך לבית כנסת. כי עצם ההליכה הינה הפרקטיקום של מה שהוא מאמין שהוא צריך לעשות כדי להיות דתי.
לפיכך הבעיה אינה מאבק כנגד אלא מאבק בעד – מאבק בעד האמונה תוך כדי הצגת אלטרנטיבה בפרקטיקה. אחד מבצע זאת בתפילת 18 סטנדרטית קבועה ולא משתנה (בגלל סיבות ארגוניות של שליטה) והשני בתפילת יחיד פרטית שרק הוא מכיר..
ברגע שנוכל להציע לרוב (לעת עתה) החילוני אלטרנטיבה פרקטית נוכל להוציא את העיקר מהתפל.
ובא לציון גואל ,
דוד סונינו
סתם אחד
צוות
הכוונה ליצור מערכת חינוך אחת לכל אזרחי ישראל ללא הבדל דת, מוצא… המושתתת על תוכנית ליבה.
קהילה שלא תרצה ללמד את תוכנית הליבה לא תתוקצב.
אין זה כלול בהפרדת דת ממדינה.
יתכן מצב שמוסדות הדת אינם חלק ממוסדות המדינה ובד בבד תנתן אוטונומיה חינוכית לכל קהילה בשם "הרב תרבותיות". כמובן שאיני מתנגד לרב תרבותיות אבל תרבות מבוססת על יסוד אחיד; שוויון, הומניות ודאגה לכל האזרחים.
בברכה
דעת – אמת
סתם אחד
צוות
האופטימיות נובעת מהמציאות הישראלית השונה.
כאשר התקציבים יופסקו, מוסדות הדת יצטרכו לדאוג לעצמם מצבם הכלכלי ידעך. ובד בבד החילונים יציעו אלטרנטיבה שהמאור שבה יסחוף רבים (מה שלא עושים הנוצרים באה"ב).
בברכה
דעת – אמת