אין בין דת האיסלאם לדת היהדות אלא גינוני קהילה, אדריכלות בתי-הקודש ונטילת הרגליים.

זו אחת התמיהות, ביצר האדם, שמוכן לעקור את העץ כדי לשמור על קליפת הפרי.

ברור שמאבקנו נגד הדת היהודית, מטבע הדברים, הוא מאבק גם נגד האיסלאם.

ואין בין ש"ס ויהדות התורה לתנועה האסלאמית אלא גודל תזרים המזומנים. ראשונים כאחרונים מובילים את החברה הישראלית לעברי פי-פחת.

הרגשתך בהבדל "הנאורות" בין חכמי איסלאם לחכמי דת יהודית שגויה ביסודה.

וטובה נחזיק לאיסלאם בימי הביניים שהעיר את היהדות מניוונה והקים מרבצה אנשי הגות ורוח: רס"ג, רמב"ם… ולולא התיאולוגים (למעשה לא היו פילוסופים בקרב האיסלאם הדתי והיהדות הדתית) שקמו לאיסלאם ספק גדול אם היה קם תיאולוג כרמב"ם.

בברכה

דעת – אמת

"ידידיי החרדים, הבינוּני היטב. אין השכינה באה תוך שימוש באמצעי כפייה חיצוניים; לרשותה של השכינה אין עומדים לא שוטרים ולא צנזור. מבקשת היא לכבוש את הלב ואת המצפון – לגבור על כל הספקות, אך לא לאסור את הספק. על כן לא תיתכן דת, מסורת, שכינה אצל ציבור, שאין בו חופש הדעה, ושאין בו מקום לוויכוח דווקא על אותם דברים הנוגעים בענייניה של הדת. מהשקפתי זאת, שחירות המצפון והוויכוח היא לַדת כאוויר לנשימה – מהשקפה זאת לא איסוג אף כחוט השערה."

( עולמו של ז'בוטינסקי – מבחר דבריו ועיקרי תורתו , 'מכתב' (לרב לוי יונגסטר), אונזער וועלט, 21.5.1937 , 170)

בנוסף, אולי רלוונטי במיוחד למאמר "מעמד האישה בהלכה":

"היחס לאישה הוא הקו המבדיל בין תרבות לפרא. אין קידמה בְציבור המרשה לכוחות החושך שבו להשפיל את האישה. אחד הגורמים הכי מכריעים של התקדמות אירופה הוא יחס הכבוד לאישה, אותו יחס שבימי קדם נתבטא ב'אבירות', ובימינו אנו – בשוויון זכויות. עמנו ברובו גם הוא אחד הגורמים החשובים ביותר שיצרו את התרבות האירופית, ולא נרשה לגזול מאתנו את ירושתנו זו, שגם היא ירושה לאומית ומקור גאווה לאומית לישראל."

( עולמו של ז'בוטינסקי – מבחר דבריו ועיקרי תורתו , הרצאה על 'כנסת ישראל', דאר היום, 18.2.1929 , 113)

בתגובה לניסיון למנוע זכות הצבעה מנשים על ידי "המזרחי" והחרדים ב"וועד הלאומי":

"עוד לפני חודשים אחדים קיווינו, שנוכל לחיות בשלום עם היסוד החרד, ורבים מאיתנו היו מוכנים גם להניח הנחות ידועות במנהגינו הפרטיים, פן ייעלב הדור ההולך. אבל עתה מוכרחים אנחנו לחשוש, כי אין להימנע גם בארץ הזאת מ'מלחמת קולטורה' בצורותיה היותר מחודדות."

( עולמו של ז'בוטינסקי – מבחר דבריו ועיקרי תורתו , 166)

עוד ביקורת כתגובה לניסיון מניעת זכות ההצבעה מנשים:

"הם לא בנו את המושבות, הם גם לא השתתפו בהחייאת הלשון, והם מגנים אפילו לימוד מקצוע כביטול תורה… הם מתנגדים לכל דבר שהאומה גאה בו".

(ר' שמואל כץ, ז'בו, ביוגרפיה של זאב ז'בוטינסקי, דביר 1993, כרך א, עמ' 348-9.)

על ארץ-ישראל, הציונות, ומחקר:

"אמונתנו בארץ ישראל אינה עניין שברגש עיוור, מיסטי למחצה, אלא מסקנה הנובעת מתוך חקירה בלתי משוחדת של מהות תולדותינו."

על התחייה הלאומית וה"טומאה" כהגדרתו:

"בראשית ברא אלוהים את האומה. כל מה שעוזר לתחייתה – קודש הוא, כל מה שמפריע – טומאה, כל מי שמפריע – שחור הוא, שחורה אמונתו, שחורים דגליו."

על הליברליות:

האם אתה מעוניין בתחיית הליברליזם, אותה אמונה מן האופנה הישנה של המאה התשע-עשרה? אני חש כי זמנו הולך ובא: אני סבור, כי בעוד חמש שנים בערך יתמכו בו המוני נוער נלהב, ועל סיסמותיו יחזרו בכל רחבי תבל באותה היסטריה שעשו כן לגבי הקומוניזם לפני חמש שנים, ולגבי הפשיזם היום; אלא שההשפעה תהיה עמוקה יותר, מכיוון שהליברליזם מושרש בטבע האדם, שלא כאותן דתות-הקסרקטין.

( עולמו של ז'בוטינסקי – מבחר דבריו ועיקרי תורתו , מכתב אל בארטלט, מנהיג המפלגה הליברלית בבריטניה, 9.12.1938 , 275)

כמו שאנחנו רואים כאן, האידיאולוגיה הימנית-ישראלית היא (דמוקרטית)ליברלית-קאפיטאליסטית-לאומית(כמו מפלגת ה"ליברלים עצמאיים", או "שינוי" ו"צומת" עם אידיאולוגיות חילוניות יותר)

משהו שלא בדיוק מסתדר עם אנטי-ליברליות, חוסר-קדמה, בזבוז כספי ציבור, או גלותיות.

אני מקווה שהבנת כי הקשר שיש כביכול בין השקפה פוליטית ימנית ובן השקפה פוליטית שמאלית הוא קשר שמוכתב על ידי רבנים בדרך כלל, ולא על ידי האידיאולוגיה. חופש המחשבה וההשקפה הוא שחשוב, ובשבילו על כולם להתאחד, ללא קשר להשקפות פוליטיות.

בקשר לאיסלאם ולדת היהודית, רוב מה שאנו מכנים "מתינות דתית" נוצר בגלל קץ הבידוד הגאוגרפי-תרבותי, דאגה לזכויות אדם, התקדמות מדעית וכו'.

מכיוון שיהודים-דתיים(לפחות ה"דתיים-לאומיים”) חשופים לרעיונות מודרנים יותר בגלל אחיהם היהודים, הם מאפשרים לעצמם לקבל גם את עקרונות ההלכה היהודית וגם את הדמוקרטיה, על אף הסתירה. זה לא אומר שאין ניגוד או שהם לא מפריעים להיגיון ולקידמה, זה אומר שהם לא עושים זאת הרבה כי הם מבינים שבמידה מסוימת כי זה יגרום לדברים לא טובים לקרות(ע”ע מודעות לאומית).

אגב, לטעמי, גם עצם התפתלות במרחבי ההלכה על מנת למצוא "פתרון" לסוגיות בנות זמננו זה דבר שאינו חיובי.

הציבור הדתי-לאומי למשל, על אף העובדה שהוא חשוף לרעיונות מודרנים הרבה יותר(לפחות באופן אישי), בסופו של דבר שגה שגיאה מרה באי-הסכמה עם החילוניות המדינית(“הפרדה בן דת ומדינה") מחשש שהיא תוביל לחילון חברתי גדול. (זאת אומרת, השגת סטאטוס-קוו על ידי ביטול העימות בן דת ומדינה, והוצאת הרבנים והדת מהזירה הפוליטית, כך שהשאלה שלך על הקבלה בן חילוניות ושמאל לא תהיה רלוונטית בכלל)

חשוב להבין ולהדגיש שגם בזכות ה"דתיים-לאומיים" יש לנו מדינת הלכה תיאוקרטית בפועל, אבל ה"אש" לא מתפרצת מסיבות שונות.

בסופו של דבר, השאלה "אנשי איזו דת מתקדמים יותר" לא עוזרת לנו במיוחד, כיוון שעצם ביטול החילוניות המדינית מביא להקצנה אצל כל הדתות בארץ(במיוחד אצל החרדים והתנועה האסלאמית).

בקשר לאנשי האיסלאם, צריך חוקרי איסלאם ישראלים(יהודים וערבים) שירשמו מאמרים, אנשים כמו וואפה סולטן או אייאן הירסי עלי המפליאות בביקורות על האיסלאם בח”ול, כאלו יוכלו לתרום רבות לחופש המחשבה והשחרור מהדת בישראל.

אם אתה יכול לתרום מהידע שלך(אם יש לך) בקוראן או בחאדית', אתה מוזמן לעזור.

או בקיצור, אני חושב שהבעיה כאן היא יותר בידע ולא ברצון.

מקווה שהבהרתי דברים בקשר לנטיות פוליטיות(שמאל וימין) ובקשר לאסלאם ול"מתינות" של הדתיים-לאומיים, כי בסך הכל הנוצרים(לפחות אלו שבחו"ל) מפגינים “מתינות” גבוהה יותר כי יש שם “הפרדה בין כנסייה ומדינה”, ולנו לעומת זאת אין “הפרדה בין רבנות ומדינה” שתחליש את השפעות הדת.

יום טוב