אני בחור שגדלתי בעולם הישיבות יצאתי בשאלה טעמתי את טעם החרות וחזרתי הביתה.
היום אני יושב ולומד ומרגיש חרות אמיתית. לא כמו שהייתי חילוני וכל הזמן הייתי משועבד ליצר הרע לחפש בנות כל היום.
מה אתם אומרים על זה?
צבי
לא כל אדם מסוגל להתמודד עם חירותו ולקיחת אחריות לחייו.
הרגשת חירותך היא בעצם חירות מאחריות ושיעבוד טוטלי ל"אח הגדול" – אלוהים – כלומר רבנים.
תן דעתך על חיי החרדים שלמעשה כל חייהם חיים תחת צל של "האח הגדול".
בשוכבך ובקומך ובהתהלכך בדרך האח הגדול לנגד עיניך.
אסור לך לגלוש באינטרנט, לצפות בטלוויזיה, רק טלפונים "כשרים" מותרים בשימוש, קווי אוטובוס מיוחדים שמא תחושת תשוקה תטריד את שעבודך. ובתוך "הבית" הזה (חיי עולמך) יש את "האח הגדול" שמשקיף עליך ומורה לך מה מותר ומה אסור עד שתצא ממנו.
אתה מתעורר וצריך להודות לו, ליטול ידיך כדי להסיר את הרוחות הרעות שיצר בעולמו, להודות ולקלס אותו שלוש פעמים ביום. ואת הצרות שהביא עליך לבקש ממנו שיסיר אותם ממך.
הוא גם דורש ששכלך יחשוב רק עליו ולא תקרא ספרים ומחקרים אחרים.
שנפשך תאהב רק אותו ולא תעז להרהר להלל מישהו אחר.
ואם תסטה מחוקיו יעניש אותך עד מוות כי הוא מאוד עצבני וקנאי לעצמו.
כל הדרישות שלו – הסבירות והמזעזעות – אתה חייב לציית להם כדי שבבוא היום כשתצא מהאח הגדול (חיי העולם הזה) תקבל אח גדול נצחי (עולם הבא).
כמה משעשעים דבריו של אריה דרעי, שבלעג המאפיין חרדים, לעג לתוכנית "האח הגדול" כשכל חייו חיי "האח הגדול".
כנראה שתוכנית האח הגדול בטלוויזיה מציבה מראה לחייו של דרעי ובאופן לא מודע היה צריך לצאת נגדה.
בדומה לרב מוטי אלון שהוקיע את ההומוסקסואליות בעודו שוכב על הגב ותלמידו לצידו או על בטנו.
בברכה
דעת – אמת
עדו
בברכה מיכאל