טקסט התלמוד, כפי שהוא לפנינו, הינו טקסט שנערך – בעל פה – במאה החמישית לערך – ונכתב, כספר, מאוחר יותר בין המאה החמישית למאה השמינית לספירה, בתקופה עלומה ועמומה שאין לנו אין לנו כל ידיעות על תולדות ישראל ועל עולמם של לומדי התורה.( יעקב זוסמן, "תורה שבעל פה פשוטה כמשמעה", מתוך: מחקרי תלמוד – קובץ מחקרים בתלמוד ובתחומים גובלים,עורכים יעקב זוסמן, דוד רוזנטל, ג, כרך א' עמ' מאגנס האונ' העברית, ירושלים, תשס"ה, עמ' 209-385).

משמע, דברי התלמוד הם אוסף סוגיות ואמירות שנידונו בעל-פה וקובצו לספר מאוחר יותר. מטבע הדברים, כדרכם של דברים העוברים בעל-פה במשך מאות שנים במקומות שונים ובזמני רדיפות וצרות, יחולו שיבושים, גירסאות שונות והכנסת אלמנטים שונים הכל על-פי הבנת הכותב בפועל של טקסט התלמוד.

לכן תמצא לרוב, דעות מגוונות תלויות מקום וזמן, ואומר האמירה. לא דומה חכם העוסק באגדות שדרכו להפליג ברוח הדמיון לחכם שעיסוקו במשפט העברי שידיר עצמו מהדמיון.

מכאן תלמד שאמירות חז"ל הינם אמירות "אקראיות" שהתגלגלו מפה לאוזן ונערכו בעל פה ולאחר מכן בכתב.

למה קובץ התלמוד דומה? לקבוצת ילדים שנפגשים ומשוחחים על הירח. כל ילד יאמר את שעל לבו: האחד יטען שהירח עשוי מגבינה (כי כך שמע שאמו סיפרה לפני השינה), השני יספר שהוא מאיר מכוח השמש (כי כך למד מהגננת), ויש שיאמר שהוא איש גדול שמחייך לכולם (כי כך מדמיין הוא את הירח). ולבסוף באו חבריהם וחיברו קובץ מאמירותיהם.

כיוצא בו חז"ל: יש שיאמרו שהארץ דומה לעין אדם ( עיין תשובתנו: "העולם דומה לצורת עינו של אדם"), יש שיאמרו שהארץ דומה למטבע כסף, ויש שיאמרו שהשמיים כאוהל (עיין במאמרנו: "ידיעת חכמים במבנה העולם").

מפרט זה תלמד על הכלל.

בברכה

דעת – אמת