15 שנים • Anon אתמול בערב שודרה בערוץ 10 התכנית של אמנון לוי "שומר מסך",נושא התכנית היה "דין תורה".בתכנית הראו כיצד שופטים בתי הדין החרדיים (הביאו כדוגמה את בית הדין של הרב נסים קרליץ בבני ברק).
הראו גם מה עושים בחברה החרדית למי שלא מקבל על עצמו את פסק הדין של בית הדין החרדי או פונה לבית משפט חילוני.
היה שם חרדי מבוגר,חסיד גור,שלא קיבל על עצמו פסק בין דין נגדו והלך ותבע את הדיינים החרדיים בבית משפט.כתוצאה מכך תלו נגדו פשקוילים בכל בני ברק,הטילו עליו חרם,הוא סיפר שאף קיבל מכות.
ידוע כי ע"פ ההלכה חייבים לדון בדין תורה,השאלה היא האם העונשים והחרמות כלפי הסרבנים כפי שנהוגים בעדה החרדית גם הם מתוקף ההלכה או שאלו רק עניינים חברתיים פנימיים בחברה החרדית.
בעז
צוות
משאלתך משתמע שאתה חושב שבתי הדין הרבניים משחקים בנדמה לי.
בתי הדין הרבניים בקהילות החרדיות משמשים כפונקציה משפטית בדיוק כמו שבתי המשפט בישראל משמשים פונקציה משפטית. ומכאן חומרת המציאות של בתי הדין הרבניים המהווים איום אמיתי על הדמוקרטיה הישראלית והם משמשים כאומה בתוך אומה, כמשפט בתוך משפט וכחוק בתוך החוק.
הגע בעצמך, כשבית משפט בישראל פוסק דין ומחליט מי חייב, מי יכנס לכלא ומי ישלם קנס, והנתבע מסרב לקיים את פסק הדין. הרי הדבר סביר, ומוכרח מצד השכל הישר, שהרשויות האוכפות – משטרה, הוצאה לפועל… – ישתמשו בכוח כדי לבצע את גזר הדין. בלי יכולת לאכוף את גזר הדין של השופטים בתי המשפט יהיו חסרי שיניים ותועלת והסדר הציבורי יהיה למרמס והפקר, והדברים ברורים.
כיוצא בו בקהילה החרדית, שיצרה לעצמה חיים אוטונומיים: מערכת חינוך נפרדת ומערכת משפט נפרדת. הם למעשה נוהגים כמאפיה המתעלמת מהחוק הישראלי במובן זה שהם לוקחים על עצמם אחריות לניהול תקין של הסדר הקהילתי מבלי להתחשב בחוקי המדינה ומתוך בוז ולעג כלפיהם.
לכן, הדבר ברור שבתי הדין הרבניים צריכים שיניים וכוח כדי לאכוף את פסקי הדין ומי שילך לערכאות (בתי משפט שאינם על-פי דין תורה) הרי הוא למעשה מזלזל בבתי הדין ומחליש את כוחם. במקרה כזה, לשיטתם, בתי הדין צריכים כוח כדי לאכוף את פסקי הדין. וכוחם בחרמות, פשקווילים, מכות ואיומים.
ויתרה מכך, העבירה החמורה ביותר היא הלשנה לרשויות החילוניות או הליכה לערכאות על דעת עצמו, מבלי שיקבל היתר מבית הדין. כי בתי הדין לחרדים כמו בתי המשפט בישראל הם היסוד לניהול תקין.
לכן תמצא בדבריהם אזהרות חמורות ביותר להולך על דעת עצמו לערכאות, הנה כך פסקו בבית דין בירושלים כשדנו האם מותר לתבוע עיתון "חילוני" על הוצאת לשון הרע בבית משפט בישראל:
"האיסור ללכת בערכאות של גויים הוא מדאורייתא והוא לאו הבא מכלל עשה, לפניהם ולא לפני עכו"ם. …וכתב רש"י בפירוש החומש, ואפילו ידעת בדין אחד שדיניהם כדין ישראל אל תביאהו בערכאות של גויים שהמביא דיני ישראל לפני גויים מחלל את השם… ובספר חוקות החיים כתב שההולך לערכאות של גויים חשוב כעובד עבודה זרה שהוא מאותן ג' דפורענותא שנאמר בהם יהרג ואל יעבור, וגם הוא מחלל את השם ואין לו תקנה אלא קבורה. וברבינו בחיי כתב דעוון זה חמור יותר מן הרציחה" (פסקי דין – ירושלים דיני ממונות ובירורי יהדות ג עמוד טז).
כך ממש דיינים המקבלים משכורתם ממדינת ישראל החילונית שוללים את הלגיטמיות של בתי המשפט בישראל. ובחוצפתם שותים מהבאר החילונית ובד בבד שוללים אותה. ויותר מזה, מאחלים מוות למי שפונה לבתי משפט חילונים.
כדי להבין לעומקה את הסכנה בקיום שתי מערכות משפט מנוגדות במדינת ישראל עיין היטב במאמר "אלימות במגזר החרדי/דתי" אביא קטע קטן ממנו:
"יש לב"ד להלקות למי שאינו חייב מלקות ולהרוג למי שאינו חייב מיתה ולא לעבור על דברי תורה [אלא] לעשות סייג לתורה. וכיון שרואין בית דין שפרצו העם בדבר יש להם כח לגדור ולחזק הדבר כפי מה שיראה להם הכל הוראת שעה ולא שיקבעו הלכה לדורות. וכן יש להם [בכל מקום ובכל זמן] להלקות אדם ששמועתו רעה והעם מרננין אחריו שהוא עובר על העריות… וכן יש להם להפקיר ממון שיש לו בעלים ולאבדו כפי מה שרואים לגדור פרצת הדור ולקנוס אלם ולנדותו ולהחרימו ולקללו ולהכותו ולתלוש שערו ולאוסרו בבית האסורים ולהשביעו בשם על כרחו שלא יעשה ושלא עשה כל אלו הדברים לפי מה שיראה לדיין שזה צריך לכך והשעה צריכה לכך. ובכל יהיו מעשיו לשם שמים ואל יהא כבוד הבריות קל בעיניו שהרי דוחה לא תעשה של דבריהם וכל שכן כבוד בני אברהם יצחק ויעקב המחזיקים בתורת אמת שיהא זהיר שלא יהרוס כבודם אלא להוסיף כבוד המקום בלבד (הטור, חושן משפט, סימן ב )".
מדברי הלכה אלה תבין שהחרמות, המכות תלישת שערות וכיוצא באלה נעשים כולם לשם שמיים – להוסיף כבוד למקום.
בברכה
דעת – אמת
.